יאות סבא ידע פרקי גרמה פ"ב הי"ג (ה"ח בכ"י ליידן) דף סו ע"א עמ' 718
תרגום	מקור
שמעון בר בא אמר	שמעון בר בא אמ'.
בא מקרה לפני רבי יוחנן והורה כרבי יוסה	אתא עובדא קומי ר' יוחנן והורי כר' יוסה.
והיה רבי אלעזר מצטער	והוה ר' לעזר מצטער.
אמר מניחים דיעה סתם ועושים (כדעת) יחיד.	אמ'. שבקין סתמא ועבדין כיחידייא.
מצא (מקור) שנה לו רבי חייא בשם רבי מאיר	אשכח תני לה ר' חייה בשם ר' מאיר.
כאשר שמע ששנה לו רבי חייא בשם רבי מאיר אמר	כד שמע דתני לה ר' חייה בשם ר' מאיר אמ'.
היטב ידע הזקן (רבי יוחנן) את תלמודו[1]	יאות סבא ידע פרקי גרמה.

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"א ה"ג דף ע ע"א עמ' 744

ירושלמי יבמות פ"ד ה"י דף ו ע"ב עמ' 851

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

האגדה הובאה בידי שמעון בר בא המספר שסיפר על מקרה אשר הופנה לרבי יוחנן כדי לשמוע את חוות דעתו ההלכתית. רבי יוחנן פסק ותלמידו רבי אלעזר הצר על כך, כיוון שרבו העדיף את דעתו החולקת של רבי יוסה ולא את דעת הסתמא שייצגה את פסיקת הרבים.[2]

דעתו של רבי אלעזר נחה לאחר ששמע שרבי חייא שנה את דברי התנא קמא  כדברי רבי מאיר. נמצא שהמחלוקת אינה של רבים ויחיד אלא של יחיד מול יחיד, דעת רבי מאיר אל מול דעתו של רבי יוסה, עובדה המבארת את דרך פסיקתו של רבי יוחנן.

לאור המידע סיכם רבי אלעזר ואמר: "ידע הסב(רבי יוחנן) את (שעשה) תלמודו".

המפרשים מתלבטים בשאלה באיזו הלכה מדובר. יש הסבורים כי רבי יוחנן פסק במחלוקת הנזכרת במשנה,[3] שבה חלק רבי יוסה על דעתו של התנא קמא המייצגת את דעת חכמים וקבע '...כשם שאין הראשונות ביום חמישי כך לא השניות ולא האחרונות'. בעל הפני יהושע[4] סבור כי עניינה של הוראת רבי יוחנן מצוי במשנה הקודמת העוסקת באיסור תענית לפני הימים הטובים המוזכרים במגילת תענית ואחריהם. אסמכתא לשיטתו הוא מביא ממקבילה שבירושלמי מגילה שם נמצא שהורה רבי יוחנן כרבי יוסה.

---