עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

תוספתא תענית (מהד' ליברמן) פ"ב ה"ו עמ' 331 – 332 (מקבילה חלקית)

מגילת תענית (מהד' ורד נעם) הסכוליון עמ' 111

ירושלמי מגילה פ"א ה"ג דף ע ע"ד עמ' 744

בבלי ראש השנה יט ע"א (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

בימי בית שני קבעו חכמים ימים שבהם נעשו ניסים לישראל כימים טובים שאסור להתענות בהם ובחלקם אף לא להספיד. ימים אלו כונסו במגילת תענית.

המשנה[1] עוסקת בשתי מחלוקות לגבי הימים הקודמים לימים הטובים ולימים שאחריהם.

-        במחלוקת הראשונה קבע התנא קמא כי יום שנקבע במגילת תענית שאין להספיד בו, הרי שאסור להתענות ביום שלפניו, אך מותר ביום אחריו. על עמדה זו חלק רבי יוסי האוסר להתענות הן ביום שלפניו הן ביום שאחריו.

-        המחלוקת השנייה עוסקת בימים הנזכרים במגילה שאסור להתענות בהם. תנא קמא סבר כי מותר להתענות הן ביום שלפניו הן ביום שאחריו. על עמדה זו חלק רבי יוסי ואסר להתענות ביום שלפניו אך התיר להתענות ביום שלאחריו.

יש מקום לשאול מפני מה הימים הנזכרים במגילת תענית אסורים בתענית או במספד לפניהם ואחריהם, אך מותר לספוד ולהתענות לפני שבת ואחריה כפי שכתוב בברייתא:[2] 'שבתות וימים טובים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם...'.

והתשובה[3] לשאלה זו מובאת בברייתא שיש לראות בה אבן יסוד בקביעת ההלכה ובהבנתה. לשיטתה הלכות שבת המוכרים וידועים לכל הינן דברי תורה, ולפיכך אינם צריכים חיזוק. לעומת זאת הימים הטובים במגילת תענית שהם מדברי סופרים אינם מוכרים ואינם ידועים לכל, ולפיכך הינם צריכים חיזוק.

---