עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 178

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו היא הובאה כיוון שבאגדה הקודמת הוזכר חטאו של דוד כשרצה לקיים מפקד כדי לספור את מניינם של ישראל, ובאגדה זו הובא מדרש על עניין זה.

רבי אבהו ציטט את תפילת דוד לאל 'בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי' (תהילים ד' ב'). כפשוטו דוד אמר שכל פעם בהיותו בצרה הוא קרא לאל, והאל שמע תפילתו והושיעו,[1] אולם רבי אבהו הרחיב ופירט את תפילתו בהקשר לשני מקרים:

א.     הצרה שנכנס אליה בשל מעשה בת שבע, אך האל הוציאו מהצרה ונתן לו שלמה יורשו, ממשיך שלשלת המלוכה.[2]

ב.     דוד הכניס עצמו 'לצרתן של ישראל'. המספר אינו מבאר מהי הצרה, אך מההקשר ניתן להבין שמדובר בניסיונו למנות את העם, ובמעשהו הביא על העם מגפה קשה.[3] מצרה זו רווח לו כשהאל נתן לו את הזכות הגדולה לקנות את גורן ארונה, המקום שעליו ייבנה המקדש.[4]

האגדה אינה קשורה באופן ישיר לתעניות ציבור על הגשם ולברכות שמוסיפים בהן לתפילת העמידה, אולם היא קשורה לכך בעקיפין, כי מתוארת בה הישועה שהביא האל לדוד שאמר: 'בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי', וסביר שעורך הסוגיה שילב את האגדה בהקשר לתעניות, כדי לרמוז שכך יקרה גם לעם. הוא מצוי בצרה, הוא מתענה ומתפלל לעזרת האל, והאל יושעו כפי שהושיע את דוד.

---