עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 176

 

מקבילות

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשה כט סעיף ט עמ' תרפב –תרפג (בשינויים)

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשה נו סעיף ו עמ' 607 (בשינויים)

תנחומא וירא פרשה כג (בשינויים)

תנחומא (מהד' בובר) וירא פרשה כג סו (בשינויים)

שוחר טוב (מדרש תהילים) כ"א א' (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, סיפור ומדרש

 

עיון קצר באגדה

בשבע תעניות הציבור האחרונות מאריך שליח הציבור בברכת 'גואל ישראל' שבתפילת שמונה עשרה ומוסיף עוד שש ברכות על אלו הנאמרות יום יום. לברכות מוסיפים חתימות שתוכנן הוא לרוב איזכור צדיקים שהאל נענה לתפילתם.[1]

  

אגדה זו עניינה ברכת 'גואל ישראל', הברכה השביעית בתפילת העמידה, אך הראשונה בברכות ששליח הציבור מאריך בהן בתחנונים וחותם אותה ב'מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל'.[2]

בחתימת הברכה נאמר 'גואל ישראל', ועל כך נשאל בסוגיה מדוע, הרי הניצול הוא יצחק, ולכאורה, צריך היה להיות 'גואל יצחק'. ומשיבים שגאולת יצחק היא גאולת ישראל. יצחק הוא אחד מאבות העם, ואלמלא ניצל לא היה קם עם ישראל.[3]

בהמשך מובא סיפור המרחיב את הסיפור המקראי, מונולוג של אברהם אבינו שתיאר את הדילמה בפניה עמד. מצד אחד האל הבטיח לו '...כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע' (בראשית כ"א י"ב), ומצד שני האל מצווה עליו:'קַח נָא אֶת בִּנְךָ ... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה...' (בראשית כ"ב ב'). היה לו לאברהם מה להשיב על הסתירה שעלתה בין ההבטחה לבין הבקשה, אך הוא כבש את יצרו ועשה את רצון האל. לאור זאת הוא פנה בתפילה לאל וביקש רחמים על בניו של יצחק, על עם ישראל. כשיהיה העם בצרה, ולא יהיה מי שילמד עליהם סניגוריה, יזכור האל את נכונותו של אברהם להקריב את יצחק בנו, יתמלא עליהם רחמים[4] וילמד עליהם סניגוריה.

בפסוקים העוקבים (פרק כ"ב ט"ו – י"ח) מתגלה מלאך האלוהים שנית לאברהם ומבטיח כי שלשלת יצחק תתקיים לעד. צירוף פסוקים אלה לפסוק הקודם מהווים יחידה עליה נשען המדרש, ולפיו מבקש אברהם רחמים על העם בזכות זה שכבש יצרו והאמין באל ללא מצרים ובזכותו של יצחק שנעקד.

---