|
מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם פ"ב ה"ח (ה"ד בכ"י ליידן) דף סה ע"ד עמ' 716 |
|
| מקור | תרגום |
| כת' | כתוב |
| "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר י'י אלהי אברהם יצחק וישראל היום יוודע" וגו'. | ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר י'י אלהי אברהם יצחק וישראל היום יוודע וגומר |
| ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות. | ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות |
| אמ' ר' שמליי. | אמר רבי שמליי |
| דיבירא אמ' ליה. | דיבור אמר לי |
| "ובדברך עשיתי". | ובדברך עשיתי |
| ובדיבורך עשיתי. | ובדיבורך עשיתי |
| "עניני י'י עניני". | עניני י'י עניני |
| עניני בזכותי. | ענני בזכותי |
| עניני בזכות תלמידי. | ענני בזכות תלמידי |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 177 – 178
מקבילות
ירושלמי מגילה פ"א הי"א (בכ"י ליידן הלכה י) דף עב ע"ג עמ' 756 (מקבילה חלקית)
ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשת אחרי מות פרשה כב ט (מקבילה חלקית)
מדרש תהלים (שוחר טוב; מהד' בובר) מזמור כז [ו] [כז ה] (מקבילה חלקית ובשינויים)
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
כעין סוגיה
עיון קצר באגדה
המשנה קובעת כי בשבע התעניות האחרונות מוסיפים לתפילת העמידה שש ברכות נוספות.[1] עניינה של אגדה זו הוא הברכה החמישית 'מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה י'י שומע תפלה'.[2]
המזבח בהר הכרמל שוקם בידי אליהו ככתוב: '...וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה הֶהָרוּס' (מלכים א י"ח ל"ה), והכינו לזבח לאל 'וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה' ( מלכים א י"ח ל"ו). על פעולתו זו נשאל באגדה 'ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות'? הרי נאסר להקריב קורבנות בבמות, מחוץ לבית המקדש.[3]
רבי שמליי השיב על השאלה והסתמך על המשך הפסוק 'וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי'. רבי שמליי דרש את המילה 'וּבִדְבָרְךָ' כ'דיבירא' שמשמעה 'בדיבורך',[4] מכאן שאליהו הקריב על הבמה בהוראת האל.[5]
בסיומה של האגדה דרש רבי שלמיי את הפסוק העוקב 'עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי...' (פס' ל"ז). במקרא הנביא ביקש מהאל כי יֵעָנֶה לתפילתו שהקורבן יעלה באש, וכפל הלשון נועד לחיזוק הבקשה ולזירוזה. [6] רבי שמלאיי דרש את כפל הלשון באופן זה: האחד, 'עֲנֵנִי בזכותי', אליהו מבקש שהאל יֵעָנֶה בזכות מעשיו, והאחד, 'עֲנֵנִי בזכות תלמידיי' בזכות תלמידיו, היינו, בזכות אלו ההולכים בדרכו. סיומו של המדרש משתלב בסוגיה בשני אמצעים:
א. לשוני – הבקשה 'עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי...' הפכה ל'עֲנֵנוּ י'י עֲנֵנוּ', נוסח הפותח בקשת סליחה מהאל, נוסח ההולם את תפילת העם המתענה בשל עצירת הגשמים.
ב. תוכני – הרי בסיום אירוע בכרמל השתטח אליהו ארצה, התפלל לגשם ונענה ככתוב:
'וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל' (פס' מ"ה).
איזכורה של תפילת אליהו הנביא תואם והולם את הבקשות לגשם, שכן הוא התפלל ונענה ויתר על כן הביא בתפילתו את הגשם לאחר שנות בצורת רבות.
[1]תענית פ"ב משניות א' – ב'.
[2]מן הראוי לציין כי איזכורו של אליהו הנביא שובר את הרצף הכרונולוגי של הברכות הנוספות, שכן הברכות הבאות עוסקות בדוד ובשלמה שפעלו לפניו.
[3]איסור הקרבה מחוץ למקום אשר יבחר האל נאמר במקרא: 'וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'' (דברים י"ב י"א). על האיסור בהלכת חז"ל ראו משנה זבחים פי"ד משנות ד – ט. להלן הרישא של משנה ח הרלוונטית לזמנו של אליהו: 'באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר...'.
[4] ראו הפני משה על הדף.
[5]ההלכה אוסרת להקריב בבמות, ומכאן שהדרשן מדגיש כי אליהו הקריב על פי דיבור האל, כלומר, דבריו שהיו 'הוראת שעה'. ראו בנושא זה ספרי דברים שופטים פיסקא קעה טו: 'נביא מקרבך, ולא מחוצה לארץ. מאחיך, ולא מאחרים. יקים לך ה' אלהיך, ולא לגוים ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בנוהג מנהג גוים. אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מן המצות האמורות בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שמע לו'. כמו כן ראו רמב"ם משנה תורה הלכות יסודי תורה פ"ט ה"ג.
בעל קרבן העדה פירש באופן שונה; לדעתו אליהו הנביא התבסס על ברכת האל ליעקב: 'וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ' (בראשית ל"ה י"א). לפי פירושו '...גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ...' משמעו '... שעתידים בניך לעשות כמעשה גוים והתפלל אליהו שאם הוא טועה בדבר זה דלא כיון הכתוב על מעשה זה שעושה הוא עכשיו שיכפר לו השם...'. על פי הסיפא של פרשנותו מובן שאליהו סבר שהמעשה אותו הוא עושה, אליו התכוון האל בדבריו, לכן התפלל שאם הוא טועה, ואם לא לכך הייתה הכוונה, שיכפר לו האל על מעשיו.
[6]בתרגום יונתן נדרש כפל הלשון אחד לאש ואחד למטר. רש"י פירש האחד לאש והאחד כדי שלא יאמרו כי מעשה כשפים הוא. ראו יהודה קיל, פירוש לספר מלכים, עמ' שעג – שעד.