עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 11 (בשינויים)

 

מקבילות

מכילתא דרבי ישמעאל (מהד' הורוביץ) בשלח פרשה ב עמ' 96

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

שכל טוב (מהד' בובר) פרק י"ד סעיף י"ד

 

סוגה

סיפור ומדרש

 

עיון קצר באגדה

בשבע תעניות הציבור האחרונות מאריך שליח הציבור בברכת 'גואל ישראל' שבתפילת שמונה עשרה ומוסיף עוד שש ברכות על אלו הנאמרות יום יום.[1] לברכות מוסיפים חתימות שתוכנן הוא לרוב איזכור צדיקים שהאל נענה לתפילתם.

עניינה של אגדה זו הוא הברכה השנייה 'מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות', היינו, זיכרון ההצלה על ים סוף.

הסיטואציה הקשה שעימה התמודדו בני ישראל על ים סוף מתוארת בפסוק 'וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה' (שמות י"ד י'). בני ישראל נמצאים בתווך, בין פרעה וצבאו הרודפים אחריהם ובין ים סוף שלפניהם, הם יראים מאוד וצועקים לאל, צעקה שאפשר לפרשה כתפילה[2] ואפשר כטרוניה ותרעומת על משה ועל האל שהוציאום ממצרים.[3]בסיפור המקראי מתואר העם כיחידה אחת, ומשה משיב לזעקתם ואומר: '... אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּ ' (פס' י"ג – י"ד).

בהסתמך על תשובת משה הציג בעל האגדה את העם כארבע קבוצות נבדלות,[4] כל אחת מהן בעלת דיעה שונה. באופן זה הוא דרש חלקים משני הפסוקים שלעיל כארבע תשובות נפרדות, כל תשובה הולמת את תגובתה של הקבוצה לאירוע.

קבוצה אחת אמרה: 'ניפול לים'; בעלי דעה זו הציעו ביאושם פיתרון קיצוני, התאבדות קולקטיבית. להם ענה משה 'הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם...'. תשובתו מנחמת ומרגיעה, הם יזכו לראות את ישועת האל שתבוא.

קבוצה אחרת אמרה 'נחזור למצרים'; בעלי דעה זו היו מוכנים לחזור למצרים כעבדים נוכח הפחד מהמוות בשל צבאות פרעה או הטביעה בים. להם על פי המדרש ענה משה: 'כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם', היינו, את הנעשה לא ניתן להשיב, הם לא ישובו למצרים ולא ישובו לראותה.

בני הקבוצה שלישית אזרו אומץ ואמרו: 'נעשה עמהן מלחמה'; לאור מצבם של בני ישראל שיצאו משעבוד אל מול כוחו של הצבא המצרי הצעתם חסרת סיכוי, לכן השיב משה: 'יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם'.

הקבוצה הרביעית אמרה: 'נצווח כנגדן'; לכאורה, הרי זה מה שהעם עשה 'וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה', אך קשה לקבל זאת כתפילה ולא כטרוניה, שכן בפסוק נאמר שהצעקה הופנתה לאל, ואילו באגדה נאמר 'כנגדן', היינו כנגד צבאות פרעה. אפשר כי בני הקבוצה מבטאים את אימתם וחרדתם בצווחה, ולכן אומר לכם משה: 'וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן'.

לכאורה, תשובות שונות נתן משה לארבע הקבוצות, אך המסר אחד: הישועה תגיע, כל שעליהם לעשות הוא להתייצב, להחריש ולראות את מישועת האל.

אגדה זו שולבה כדי לחזק את העם המצוי בתענית על הגשם. ניתן להניח כי לעיני בעל האגדה משתקפות קבוצות בעם שהיו בזמנו, ולכולן הוא אומר 'מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה י'י זוכר הנשכחות'.

---