עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

איכה רבה (מהד' בובר) פרשה ג ד"ה [מא] נשא לבבנו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל על בבלי תענית טז ע"ב

 

סוגה

כעין סוגיה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו מוסבת על המשנה[1] שמפרטת את סדר ההליכים בתענית ציבור, ומתואר בה דו-שיח בין רבי אחא לרבי יוסה. רבי אחא אמר שאין תעניות בזמנם, ורבי יוסה שאל אם הכוונה שהתעניות שהם עושים 'אינן תעניות', כלומר אינן מועילות. חלק זה של הדו-שיח מתכתב עם אגדה[2] שבה אמר רבי יוסה את שאלתו לרבי אחא כמשפט חיווי ואף נימק כי התענית 'אינה תענית' כיוון שאין עימם נשיא.[3]

רבי אחא השיב על שאלתו בחיוב; ברישא של דבריו אמר בשם רב כי התענית 'אינה נעשית כתיקנה...', ועל זה הכתוב אומר '...נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ' (ירמיהו י"ב ח'). הפסוק כפשוטו נאמר בשמו של האל אשר עתיד לעזוב את 'נחלתו', היינו את בית המקדש, כיוון שעם ישראל 'יְדִדוּת נַפְשִׁי' (שם ז') בגד בו ועזבו, לכן הוא שונא את נחלתו. במדרשו של רב מופנית שנאת האל כלפי התענית. ויש מקום לתהות מה בתענית לא נעשה כנדרש עד שהיא שנואה על האל.

אפשרות אחת שהתעניות בזמנו של רב לא נערכו כמפורט במשנה,[4] כמו למשל חסרונו של נשיא עם הציבור.[5] אפשר כי הסיבה לתעניות שאינן נעשות כתיקנן נעוצה בציבור הרואה בתענית עצמה את העיקר, ואינו חוזר בתשובה מלאה. אפשרות נוספת עולה מדרישת הפסוק '...נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ' בהקשר לשליח ציבור היורד בעת תענית לפני התיבה, והוא אינו הגון.[6]

---