עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת וירא נג ד עמ' 557 – 558 (בשינויים רבים)

מדרש תנחומא (מהד' בובר) פרשת וירא לז (בשינויים רבים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

בעל הסוגיה שילב באגדה דרשות בעניין הנהגתו של האל המוחל לעוונות עם ישראל.באגדה מובאת דרשה שלא כפשוטה, על הפסוק 'לא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה' (במדבר כ"ג י"ט). הפסוק הוא חלק מהמשל שנשא בלעם על ישראל.

בדרישת פסוק זה נחלקו רבי שמואל בר נחמן וחכמים. מסקנת החולקים זהה: האל חוזר בו מדיבורו, וזאת כדי לסלוח לחטאי עם ישראל. המסקנה זהה, אך דרך הלימוד שבאמצעותה הגיעו אליה שונה.

רבי שמואל בר נחמן דרש את חלקו הראשון של הפסוק 'לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב' שאין דרך התנהלותו של האל כדרך התנהלותו של בן אנוש. כאשר האל הבטיח שייטיב עם עמו אין הוא חוזר מהבטחה זו. לעומת זאת נרמז בפסוק על הפרה אפשרית אצל בן האדם באמירה 'וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם', ובן אדם עשוי להתחרט. את סיומו של הפסוק 'הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנּה' דרש רבי שמואל בר נחמן בהקשר לאפשרות שהאל יפר את דבריו. מצב זה יקרה כשברצון האל למחול לישראל על חטאם. מכאן שהאל אומנם אמר אך לא יעשה, דיבר, אך לא יקיים.

חכמים דרשו פסוק זה בדרך שונה; את פתיחת הפסוק 'לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב' העמידו כמשפט שאלה, וכי לא היה זה איש שעשה את דברי האל כאינם, במילים אחרות האם לא היה אדם ששינה את החלטת האל. והתשובה שאכן היה איש שגרם לאל לשוב בו מדעתו להשמיד את ישראל. בחטא העגל רצה האל להשמיד את העם שנאמר: 'וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם…' (שמות ל"ב י'). משה פעל להצלת העם מחרון אפו של האל שנאמר: 'וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה' (שם י"א). משה בתפילתו הביא את האל למצב בו הוא ניחם, חזר בו מרצונו להשמיד את עמו כפי שנאמר: 'וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּו'. (שם י"ד)נמצא כי יש בידי אדם להשיב את האלמהחלטותיו ולמחול לעמו ישראל.