עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

פסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים) פיסקא כד – שובה עמ' 364

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

משל ומדרש

 

עיון קצר באגדה

הסוגיה דנה בפסוקים שאותם היה הזקן מזכיר בדברי הכיבושין אשר נועדו לעורר את הקהל  לשוב בתשובה, דבר שהוא תנאי לירידת גשמים. [2]

בעל הסוגיה הביא מדרשים המסבירים את המושג 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' המוזכר במשנה[3] ובשמות 'וַיַּעֲבֹר י'י עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא י'י י'י אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת' (פרק ל"ד ו').[4] באגדה זו מובא הסברו של רבי לוי באמצעות משל.

לדעת רבי לוי המשמעות של 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' הינה "רחיק רגיז"; בעל קורבן העדה מבאר כי האל מרחיק (מעצמו) דברים הנצרכים לרוגז, בעל הפני משה מבאר כי האל מרחיק למקום רחוק להאף והרוגז.מנדלבוים מבאר כי מלאכי זעף רחוקים ממנו. לפי המפרשים האל מאריך את המרחק בינו לבין הרוגז שלו, וכיוון שאין ברור דיו, הביא בעל הסוגיה משל המבאר את דברי רבי לוי.[5] 

המשל

לרשותו של מלך עומדים שני לגיונות קשים,[6] הסרים להוראותיו. המלך שוקל היכן להציב את הלגיונות ומפרט את שיקוליו. במציאות שבה הלגיונות יהיו סמוכים למושבו בעיר, אם בני העיר יכעיסו את המלך, יצאו הלגיונות מידי ויפרעו מבני העיר. אם יציב המשלך את הלגיונות במרחק מהעיר, תִּוָּתֵר בידי בני העיר שהות לפייס את המלך, ולמלך גם כן תִּוָּתֵר שהות לקבל את פיוסם טרם יגיעו הלגיונות כדי להעניש את בני העיר.

הנמשל

המלך הוא האל שגם לרשותו 'שני לגיונות' שהינם מלאכי חבלה. הלגיון האחד מכונה 'אף' והשני 'חמה'.  כפי שנהג המלך במשל, גם האל מרחיק מלאכים אלו, כך אם ישראל יכעיסו אותו עד שישלח אותם ויביאם כדי שיענישו, תהיה לישראל שהות לעשות תשובה, והאל יקבל תשובתם.

אסמכתה להבנה זו מוצא בעל הסוגיה במדרש פסוק העוסק בהתכנסות לשם מלחמה בבבל 'בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם י'י וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ (ישעיהו י"ג ה). להבנתו של הדרשן 'הבָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם' הם מלאכי החבלה 'אף' ו'חמה'. כאשר רוצה האל לעשות בהם שימוש להענשת רשעים עליו לקרא להם ממרחק, 'מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם'.

תוספת למדרש זה הובאה בשמו של רבי יצחק הסובר כי האל נועל את דרכם של מלאכי החבלה כדי להקשות עליהם ולעכב את בואם. את דבריו הוא סומך על מדרש הפסוק 'פָּתַח י'י אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי י'י צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים' (ירמיהו ג' כ"ה). האל פותח מקום סגור כדי לשחרר את 'כְּלֵי זַעְמוֹ', כלומר את מלאכי החבלה.

הדרשן הסביר את היות האל 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' בכך שהאל יוצר מרחק רב בין החטא, המעשה המכעיס, לבין כעסו כדי שיִוָּתֵר זמן לאדם לחזור בתשובה, ולאל לסלוח טרם הגעת העונש.

---