header2

ארך אפיים הוא האל – אגדה ג

פ"ב ה"א דף סה ע"ב עמ' 713

מקור תרגום
אמ' ר' לוי. מהו "ארך אפים". אמר רבי לוי מהו ארך אפים.
רחיק רגיז. רחוק רוגז
למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים
אמ' המלך. אמר המלך
אם דרים הן עימי במדינה. אם דרים הן עימי במדינה
עכשיו בני המדינה מכעיסים אותי והן עומדין ומכלין אותן. עכשיו בני המדינה מכעיסים אותי והן עומדין ומכלין אותן
אלא הריני משלחן לדרך רחוקה. אלא הריני משלחן לדרך רחוקה
שאם הכעיסו אותי בני המדינה. שאם הכעיסו אותי בני המדינה
עד שאני משלח אחריהם עד שאני משלח אחריהם
בני המדינה מפייסים אותי בני המדינה מפייסים אותי
ואני מקבל פיוסן. ואני מקבל פיוסם
[כך אמר הקדוש ברוך הוא. כך אמר הקדוש ברוך הוא
אף וחמה מלאכי חבלה הן. אף וחמה מלאכי חבלה הן
הרי אני משלחן לדרך רחוקה. הרי אני משלחן לדרך רחוקה
שאם מכעסין אותי ישר'. שאם מכעסין אותי ישראל
עד שאני משלח אצלן ומביאן עד שאני משלח אצלן ומביאן
ישר' עושין תשובה ואני מקבל תשובתן]. ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתן
הדא היא דכת' זהו שכתוב
"באים מארץ מרחק מקצה השמים" וגו'. באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'
אמ' ר' יצחק. ולא עוד אלא שנעל בפניהן. אמר רבי יצחק ולא עוד אלא שנעל בפניהן
הדא היא דכת' זהו שכתוב
"פתח י'י את אוצרו ויוצא את כלי זעמו". פתח י'י את אוצרו ויוצא את כלי זעמו
עד דו פתח עד דו טרד רחמוי קריבין. עד שיפתח עד שיוציא[1] רחמיו קרבים

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

פסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים) פיסקא כד – שובה עמ' 364

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

משל ומדרש

 

עיון קצר באגדה

הסוגיה דנה בפסוקים שאותם היה הזקן מזכיר בדברי הכיבושין אשר נועדו לעורר את הקהל  לשוב בתשובה, דבר שהוא תנאי לירידת גשמים. [2]

בעל הסוגיה הביא מדרשים המסבירים את המושג 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' המוזכר במשנה[3] ובשמות 'וַיַּעֲבֹר י'י עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא י'י י'י אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת' (פרק ל"ד ו').[4] באגדה זו מובא הסברו של רבי לוי באמצעות משל.

לדעת רבי לוי המשמעות של 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' הינה "רחיק רגיז"; בעל קורבן העדה מבאר כי האל מרחיק (מעצמו) דברים הנצרכים לרוגז, בעל הפני משה מבאר כי האל מרחיק למקום רחוק להאף והרוגז.מנדלבוים מבאר כי מלאכי זעף רחוקים ממנו. לפי המפרשים האל מאריך את המרחק בינו לבין הרוגז שלו, וכיוון שאין ברור דיו, הביא בעל הסוגיה משל המבאר את דברי רבי לוי.[5] 

המשל

לרשותו של מלך עומדים שני לגיונות קשים,[6] הסרים להוראותיו. המלך שוקל היכן להציב את הלגיונות ומפרט את שיקוליו. במציאות שבה הלגיונות יהיו סמוכים למושבו בעיר, אם בני העיר יכעיסו את המלך, יצאו הלגיונות מידי ויפרעו מבני העיר. אם יציב המשלך את הלגיונות במרחק מהעיר, תִּוָּתֵר בידי בני העיר שהות לפייס את המלך, ולמלך גם כן תִּוָּתֵר שהות לקבל את פיוסם טרם יגיעו הלגיונות כדי להעניש את בני העיר.

הנמשל

המלך הוא האל שגם לרשותו 'שני לגיונות' שהינם מלאכי חבלה. הלגיון האחד מכונה 'אף' והשני 'חמה'.  כפי שנהג המלך במשל, גם האל מרחיק מלאכים אלו, כך אם ישראל יכעיסו אותו עד שישלח אותם ויביאם כדי שיענישו, תהיה לישראל שהות לעשות תשובה, והאל יקבל תשובתם.

אסמכתה להבנה זו מוצא בעל הסוגיה במדרש פסוק העוסק בהתכנסות לשם מלחמה בבבל 'בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם י'י וּכְלֵי זַעְמוֹ לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ (ישעיהו י"ג ה). להבנתו של הדרשן 'הבָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם' הם מלאכי החבלה 'אף' ו'חמה'. כאשר רוצה האל לעשות בהם שימוש להענשת רשעים עליו לקרא להם ממרחק, 'מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם'.

תוספת למדרש זה הובאה בשמו של רבי יצחק הסובר כי האל נועל את דרכם של מלאכי החבלה כדי להקשות עליהם ולעכב את בואם. את דבריו הוא סומך על מדרש הפסוק 'פָּתַח י'י אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי י'י צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים' (ירמיהו ג' כ"ה). האל פותח מקום סגור כדי לשחרר את 'כְּלֵי זַעְמוֹ', כלומר את מלאכי החבלה.

הדרשן הסביר את היות האל 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' בכך שהאל יוצר מרחק רב בין החטא, המעשה המכעיס, לבין כעסו כדי שיִוָּתֵר זמן לאדם לחזור בתשובה, ולאל לסלוח טרם הגעת העונש.



[1]סוקולוף, ערך 'טרד', עמ' 230.

[2]ראו משנה קידושין פ"ב מ"א.

[3]במשנה מצוטט הפסוק מיואל ב' י"ג.

[4]פסוק זה והבא אחריו מונים שלוש עשרה מידות רחמים של האל.

[5] אפשר כי רבי לוי הוא שאמר את המשל.

[6] אפשר שכוונת המילה 'קשים' היא קשוחים או מאומנים. המשל עוסק, כנראה, בשני לגיונות בגלל השימוש ב'ארך אפיים' ברבים ולא 'ארך אף'.