עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

פסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים) פיסקא כד – שובה ד"ה תשובתן של אנשי נינווה

עמ' 363 (בשינויים רבים)

בבלי בבא קמא נ ע"ב (חלקי ובשינויים רבים).

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה^[1] נאמר כי בזמן תענית על עצירת גשמים כשיוצאים לרחובה של עיר זקן אומר לציבור דברי כיבושין, ומשלב בדבריו את הפסוק 'וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב  חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה' (יואל ב' י"ג). בסוגיה מובאים על פסוק זה מספר מדרשים,המתמקדים במושג 'אֶרֶךְ אַפַּיִם' ובאגדה זו מובאים שניים מהם.

הדרך שבה מוסבר המושג במדרשים דומה, אך מסקנתם שונה. בשניהם נאמר כי צריך היה להיאמר 'ארך אף' ולא 'אֶרֶךְ אַפַּיִם'. לשון רבים מלמדת כי ישנן שתי השלכות לחרון אף האל.

בעלי המדרש הראשון טוענים כי יש אורך רוח אחד לצדיקים ואחר לרשעים, ונראה שכוונתם היא שיש יחס שונה לשתי הקבוצות.[2]

בעלי המדרש השני טוענים כי תגובת האל לכולם היא בשני שלבים: בשלב הראשון האל מאריך אפו ולא גובה, ובשלב שני כאשר מתחיל לגבות, הוא גובה מעט על חטא אחד ומאריך אפו מתוך רצון שיחזרו בתשובה לפני שימשיך לגבות.[3]

---