עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בראשית רבה (מהד' תיאודור אלבק) פרשה י"ג עמ' 123 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נאמר כי אחר שמוציאים את התיבה לרחובה של עיר ונותנים עפר מקלה בראש הנשיא ובראש אב בית הדין אומר הזקן שבהן לפני הציבור דברי כיבושין הקוראים לחזרה בתשובה.

באגדה זו לא נמצא כי החכמים הנזכרים יצאו לרחוב ואמרו דברי כיבושין לציבור, אולם בעל הסוגיה מצא לנכון להביא שני מדרשים שתוכנם הולם את ההקשר מהיבט של תשובה וירידת גשמים.

מדרש א – 'וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ...' (בראשית ב' ו')

הפסוק כפשוטו מדבר על אד העולה מן הארץ ומשקה את האדמה, רבי שמעון בן לקיש[2] דרש שלא כפשוטו את המילה 'אֵד' כ'איד', כצרה, כשבר,[3] ומכאן שִׁבְרוֹ של העם באופן מטאפורי הוא הכנעתו, האדם שובר את הרוע מעומק הלב וחוזר בתשובה. אם כך יהיה, 'מיד יורדין גשמים'.

מדרש ב – 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי ...' (דברים ל"ב ב')

הפסוק כפשוטו מדבר על דברי התורה שירעפו[4] היינו, יזלו כמטר, אך רבי ברכיה התבסס על צליל המילה הראשונה ואפשר שגם על האות הראשונה במילה העוקבת ודרש: 'כפו עורפן'. הוא יצר משוואה בין כפיפת העורף שמשמעה הכנעה לאל ובין ירידת הגשמים, כשהם יחזרו בתשובה מיד ירדו גשמים.

המדרשים כפשוטם קוראים לדרך חיים של אמונה ומוסר, דרך שתביא לירידת גשמים, אך סביר כי החכמים שדרשו קראו לדרך זו בשילוב עם התענית.

---

[1]משנה תענית פ"ב מ"א.

[2]במקבילה בבראשית רבה רבי ברכיה דורש גם פסוק זה.

[3]בן יהודה (כרך א), ערך 'איד', עמ' 174 – 175.

[4]הפועל מובא בחילוף אותיות 'ערף' במקום 'רעף'.