עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נאמר כי אחר שמוציאים את התיבה לרחובה של עיר ונותנים עפר מקלה בראש הנשיא ובראש אב בית הדין אומר הזקן שבהן לפני הציבור דברי כיבושין הקוראים לחזרה בתשובה. בסיום המשנה מובאים דברי הנביא יואל 'וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם...' (יואל ב' י"ג).

באגדה זו מובאים דברי הכיבושין שאותם אמר רבי אלעזר לציבור המתענים. את דבריו ביסס אותם על נבואת ישעיהו[2] שקרא לעם לתקן דרכו במעשים טובים. הדרשן 'שבר' את הפסוקים ושילב ביניהם מילים משלו המדגישות את הקריאה לחזור בתשובה מלאה.

העם מצוי בתענית על על עצירת הגשמים, ורבי אלעזר פתח דבריו בפסוק 'הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ' (ישעיהו נ"ח ה). הדרשן שילב בין שני חלקי הפסוק את המילה 'אלא' במובן של ניגוד, ובאופן זה ניתן להבין כי הרישא של הפסוק הוא שאלה רטורית שהתשובה עליה שלילית, ואילו הסיפא מדגיש את הרצוי, עינוי נפש במובן עינוי פנימי המוביל לשינוי ולתיקון. אפשרות הבנה שונה היא אם המילה 'אלא' מצויה במובן של צמצום, הרי שאין האל בוחר בתענית שאינה אלא יום צום שאין בו גם חזרה בתשובה.

הדרשן ממשיך לדרוש בגוף ראשון, ובכך יוצר תחושה כי האל הוא המדבר. בתחילה הוא דוחה יום צום שכזה, יום שצמים בו מעין מצוות אנשים מלומדה, אך ההתענות אינה פנימית, יש בה אך ורק את ההימנעות באכילה. לאחר הדחיה הוא מבהיר באמצעות ציטוט פסוקים מאותה נבואה איזה צום הוא בוחר: 'הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה: הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת' (שם ו' – ז'). הדרישה היא להפסיק את הרשע בדין, לא להעביד בני אדם בפרך, לסייע לדלים ולמסכנים , היינו לחיות חיים של מעורבות חברתית, חמלה וחסד.

בדרשתו קרא רבי אלעזר ציבור שהיה מצוי בתענית הציבור, לשנות את דרכו, לשנות את מעשיו, ורק אלה יביאו את האל להענות לתפילתם ככתוב 'אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה' (שם ט').[3]

הן דברי ישעיהו הנביא הן דברי הכיבושין של רבי אלעזר קוראים לחזרה בתשובה שבאה לביטוי במעשי עזרה וחסד בין בני האדם. האל אינו חפץ בצום לבדו אלא רק אם ישולבו בו שינוי פנימי ומעשים המובילים לחיים מוסריים וצודקים.

---

[1]משנה תענית פ"ב מ"א.

[2] ראו ישעיהו ח' ב' – י"ב.

[3]הדברים מובנים כפשוטו של הכתוב. ואף כי עברו שנים מאז ישעיהו והחברה היהודית השתנתה, נראה שעוצמת דברי הנביא גרמה לחכם לדורשם כלפי התנהגות הציבור בימיו.