עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמ' 482 – 483

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל תענית דף טז עמוד א (מקבילה חלקית)

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. אחד המעשים הוא תפילת הציבור ברחובה של עיר. בסיומה של האגדה מובא מדרש המלמד על המקור ליציאת הציבור להתפלל ברחובה של עיר.

בפתיחת האגדה מובאים שני פסוקים שעניינם הבאת קרבן חטאת.[3] הראשון עוסק בחובת הציבור להביא קורבן חטאת אם כולם חטאו בשל הוראה שגויה ועברו עבירה שיש בה משום כרת. לאחר שחיטת הקורבן על הכהן לטבול אצבעו בדם ולהזות שבע פעמים '... לִפְנֵי יְהֹוָה אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת' (ויקרא ד' י"ז). הפסוק השני עוסק בחובתו של הכהן הגדול להקריב קורבן חטאת אם הטעה בהוראה שגויה שהחטיאה את הרבים, ואף הוא עצמו חטא ועבר אותה עבירה. במקרה זה נאמר כי ולאחר השחיטה עליו לטבול את אצבעו בדם ולהזות שבע פעמים '...לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ' (ויקרא ד' ו').

רבי אחא הביא מחלוקת בין רבי אבהו ובין חכמים שדרשו את השוני שבין הפסוקים; מה הסיבה בגינה נאמר בפסוק אחד 'פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ' ואילו באחר רק 'הַפָּרֹכֶת'.

על פי דעת אחד החולקים, [4] אם חטא הנשיא,[5] הקדושה עדיין עומדת במקומה, מצויה בבית המקדש, לכן נאמר 'פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ', אך אם הציבור חטא אין גדולת בית המקדש עומדת במקומה, הקב'ה כביכול מסלק את קדושתו,[6] ולכן הושמט התואר 'הַקֹּדֶשׁ', ונאמר רק 'פְּנֵי הַפָּרֹכֶת'. לעומת זאת הדרשן האחר דרש רק את הפסוק שנאמר בו 'פְּנֵי הַפָּרֹכֶת',[7] והתייחס רק לתפיסה כי הגדולה לא עמדה במקומה. הוא קישר יחדיו הן את הציבור שחטא הן את הנשיא או בית הדין שנתן את ההוראה השגויה, ולעמדתו רק צירוף של חטא הלומדים וחטא המלמדים הוא שגורם להיעלם הקדושה. מסיבה זו הוא סבור שעל הציבור ועל הנשיא לצאת מבית הכנסת לרחובה של עיר כדי לפרסם את עוונם ואת תחנוניהם, את חזרתם בתשובה.

הדרשן הביא כאסמכתא לדבריו את הפסוק 'וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה...' (ויקרא ד' י"ב וכ"א). שני קורבנות החטאת, הן הפר שהיה קורבנו של הכהן הגדול הן הפר שהוקרב כחטאת הציבור, על שניהם נאמר כי הוצאו אל מחוץ למחנה, ומכאן הסיק הדרשן כי כשם ששריפת הפר נעשתה דווקא מחוץ למחנה כדי לפרסם את הדבר, כך יש לעשות גם בתענית ציבור, הנשיא והעם יצאו לרחובה של עיר.

,

---

[1] תענית פ"ב מ"א.

[2] לפי רמב"ם מדובר בשבע התעניות האחרונות, ראו רמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"ה.

[3]יש לציין כי סדר הפסוקים בתורה שונה, ראשית מובא קורבן חטאת של הכהן (פסוק ו'), ואחריו (פס' י"ז) קורבן חטאת של הציבור.

[4]היפוך סדר הפסוקים הוא רק בפתיחה, במדרש זה התייחס הדרשן לפסוקים כסדרם בתורה.

[5]הפני משה פירש: 'לאו דווקא הנשיא אלא כלומר המשיח'. בפרשנותו הוא מתייחס לפסוק 'אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם' (ויקרא ד' ג') כפשוטו.

[6] קרבן העדה ד"ה אין הגדולה במקומה.

[7] הפני משה מבאר כי מדובר כאן בדרשה בדבר אחר. ראו ד"ה ואחרינא אמר. בעל קרבן העדה (ד"ה וחורנא) אינו מפרש כך.