header2

יציאת נשיא לרחובה של עיר

פ"ב ה"א דף סה ע"א עמ' 711

מקור תרגום
ר' חלבו אמ' לרבי יודן נשייא. רבי חלבו אמר לרבי יודן נשייא
פוק עימן וצערך עבר. צא עימנו וצערך עבר
אמ' ר' יוסה. אמר רבי יוסה
הדא אמרה. זאת אומרת
אילין תענייתא ד!אנן! עבדין אלו תעניות שעושים
לית אינון תעניין. אין הן תעניות
למה. למה
דלי' נשייא עמן. שאין נשיא עימנו

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

האגדה הקודמת עסקה בנשיא המתבזה כשאדם אחר מניח אפר על ראשו בציבור, והביזיון אמור להביאו להכנעה, לחזרה בתשובה ומתוך כך אולי זכותו תגן על העם מפני הצרה, מפני הבצורת.

באגדה זו מודגשת חשיבות יציאת הנשיא והצטרפותו לציבור בתפילה ברחובה של עיר.

רבי חלבו הציע לרבי יודן הנשיא, נכדו של רבי, לצאת עם כל הציבור לרחובה של עיר,[1] והוסיף 'וצערך עבר'. ניתן לבאר ביטוי זה בכמה אופנים; אפשר שצערו של הנשיא יעבור בצאתו לרחובה של העיר אל הציבור, הוא יראה כיצד הם מתנהגים ביום קשה זה וצערו יעבור;[2] אפשר שעם יציאת הנשיא תיענה תפילה , הצרה תעבור, וכך גם הצער יעבור.[3] אפשר גם שהמילה במקורה הייתה 'צערן', האות כ"ף סופית הייתה במקור נו"ן סופית. במקרה זה מדובר בצערו של הציבור, הוא יעבור כשיראה את הנשיא מתפלל כמוהו ברחובה של עיר.

רבי יוסה[4] ביקר אף הוא את רבי יודן הנשיא שלא השתתף עם הציבור בתפילה ברחובה של עיר, והסיק מכך שהתעניות אינן תעניות 'גמורות', היינו אינן מושלמות.



[1]אפשר שדבריו משקפים מציאות לפיה הנשיא לא נהג להתערב בעם אפילו בעת צרה.

[2]הפני משה על הדף ד"ה פוק עמן.

[3]קרבן העדה על הדף ד"ה פוק עמן.

[4]יש לשער כי הכוונה לרבי אסי, אמורא בבלי שעלה לארץ ישראל, בן הדור השלישי. הוא למד בבית מדרשו של רבי יוחנן והיה מקורב לרבי אמי.