עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. אחד המעשים הוא הנחת אפר על התיבה, על ראש הנשיא ועל ראש אב בית דין. מהניסוח עולה כי אחרים מניחים עליהם את האפר.

האגדה נפתחת במימרתו של רבי תחליפא קיסריא המבטאת שתי טענות:

-          האחת, 'כדי לפרסמו'; עשיית דבר לא מקובל, יוצא דופן, כמו הנחת אפר על הראש, לאדם בעל מעמד גבוה מפרסמת את המעשה ומהדהדת בחברה.

-          השנייה, 'לא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר'; יש הבדל בין אדם הגורם במו ידיו לביזיונו ובין ביזיון הנגרם לו על ידי אחר. כשמדובר באדם בעל עמדה ציבורית, ודאי שמתבזה יותר שאחרים מניחים את האפר על ראשו.[3]

אומנם כשם שמעמדו של האדם גבוה כן גדול יותר ביזיונו,[4] עם זאת ראוי לומר כי במקרה זה הציבור אינו רואה בהנחת האפר על ראשיהם של הנשיא ושל אב בית הדין השפלה, אלא להפך, את גדולתם.

הוראת המשנה גורמת שהן הפרסום והן הביזיון יתעצמו,[5] יביאו את המבוזה ואת החברה סביבו לידי ענווה, לידי חזרה בתשובה, ותפילתם תיענה וגשמים ירדו.

בעל האגדה צירף למימרה שני מדרשים על הפסוק 'אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ (יואל ב' ט"ז). בנבואתו על מכת ארבה קשה שתגיע קרא הנביא יואל לעם להתענות. ביום הצום השני הזעיק אף את הזקנים, העוללים, את היונקים ואף לחתן וכלה לצאת ולהיאסף יחדיו כדי להסיר את רוע הגזירה.

בחלקה השני של האגדה מדרשים העוסקים בסיפא של הפסוק, בחתן וכלה שלרוב פטורים מהשתתפות בענייני הציבור, אך נוכח הצרה נקראים לצאת מחופתם, היינו, מהמקום בו הם אמורים להיות.

המדרש הראשון מדמה את 'יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ' לארון הקודש שהוצא מבית הכנסת לרחובה של עיר, ואת 'כַלָּה מֵחֻפָּתָהּ' לספר התורה שנתון בו.

המדרש השני מדמה את 'יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ' לנשיא, ואת 'כַלָּה מֵחֻפָּתָהּ' לאב בית הדין, שניהם צריכים לצאת ממקומם הקבוע, 'לרדת' אל העם ולהתערב בו בזמן התענית והתפילות.

---

[1] תענית פ"ב מ"א.

[2] לפי רמב"ם מדובר בשבע התעניות האחרונות, ראו רמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"ה.

[3]ראו קרבן העדה על הדף דה כדי לפרסמו ורש"י על בבלי טז ע"א ד"ה למתבייש מאחרים.

[4]הפני משה על הדף ד"ה כדי לפרסמו.

[5]הביזיון יהיה גדול שכן כשם שמעמדו של האדם גבוה כן גודלו של הביזיון (). הציבור אינו רואה בהנחת האפר על ראשיהם של הנשיא ושל אב בית הדין השפלה, אלא להפך – גדולה (עלי תמר על הדף.