header2

מוציאין התיבה לרחובה של עיר – אגדה ב

פ"ב ה"א דף סה ע"א עמ' 711

מקור תרגום
ביומוי דר' אילא ביומוי דרבי אילא
הוון שבקין ארונא ועללין לון. היו עוזבים את הארון ונכנסים להם (לביתם)
אמ' ליה ר' זעורה. אמר ליה רבי זעורה
לא כן תני. לא כן שנינו בברייתא
לא היו מתחלפין עליה כל היום לא היו מתחלפים עליה כל היום
אלא אחד היה יושב ומשמרה כל היום. אלא אחד היה יושב ומשמרה כל היום

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. אחד מהם הוא הוצאת התיבה לרחובה של עיר.

מסופר שבימיו של רבי אילעאי נהגו להוציא את הארון לרחובה של העיר, ולאחר התפילה חזרו המתפללים לבתיהם. הניסוח 'בימיו של ר' אילא' מבטא התנהגות שחזרה על עצמה.

נוכח השארת ארון הקודש ברחוב אמר רבי זעורה[3] שלא כך שנו בברייתא, וציטט אותה:[4] '... ולא היו מתעלפין[5] עליה אחד יושב ומשמרה כל היום...'. כלומר, אין משאירים את הארון ברחוב ללא אדם לידו.

באגדה[6] לא הובאה הסיבה לפיה יש להשאיר רק אדם אחד שישמור על הארון במשך כל היום, אולם נראה כי מובן מאליו שאין להשאיר את הארון 'בודד' ברחוב. ראשית, כדברי ליברמן[7] '...מפני עוגמת נפש שהניחו את התורה בודדה'. השארת התיבה וספר התורה ברחוב ללא כל אדם לידן מבזה ומכלימה את התורה. שנית, סיבה מציאותית, חשש לפגיעה בתיבה ובתורה מעוברי אורח שאינם מישראל.

 


[1] תענית פ"ב מ"א.

[2] לפי רמב"ם מדובר בשבע התעניות האחרונות, ראו רמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"ה.

[3] באגדה נכתב 'אמ' ליה ר' זעורה', ויש מקום לשאול למי אמר רבי זעורה את דבריו, כי תמוה שעניין מעין זה עליו להבהיר לרבי אילעאי.

[4] תוספתא תעניות (מהד' ליברמן) פ"א ה"ח עמ' 325

[5] מתחלפין. ראו תוספתא תעניות, שם, הערה 40.

[6] וגם בתוספתא.

[7] ליברמן, תוספתא כפשוטה (חלק ה) סדר מועד, עמ' 1072.