עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

בבלי תענית טז ע"א (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

רי"ף מסכת תענית דף ה עמוד ב (חלקי)

סוגה

מדרש ומימרה

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. אחד מהם הוא הוצאת התיבה לרחובה של עיר ונתינת 'אפר מקלה'[3] עליה. 

בחלקה הראשון של האגדה ניתן הטעם להנחת האפר על התיבה שבה מונח ספר התורה, הפסוק '...עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה ...' (תהילים צ"א ט"ו). כפשוטו האל אומר שכל הבוטח בו ורואה בו את מחסהו יֵעָנֶה, וכי הוא האל נמצא יחד עימו בצרה. תמונת התיבה שאפר מונח עליה, מסמלת את היות העם והאל יחד בצרה,[4] ומתוך כך בהיותם יחדיו בצרה עולה התחינה כי הסיפא של הפסוק יתממש: 'אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ' (תהלים שם).

בחלקה השני של האגדה מובאת אמירתו של רבי זעורה; בכל פעם שראה שעושים כן, היינו, מוציאים את התיבה מוצאת לרחובה של עיר ומניחים עליה אפר, כל גופו רעד. רבי זעורה הזדעזע מהביזיון של ארון הקודש ושל ספר התורה שבתוכו, לא רק שהוצאו מבית הכנסת ומצויים ברחוב, אלא עוד מונח עליהם אפר מקלה. ואפשר גם כי כשראה רבי זעורה את הארון ברחוב ואפר עליו כאב את מצבו של העם שהגיע עד למדרגה זו.

[1] תענית פ"ב מ"א.

[2] לפי רמב"ם מדובר בשבע התעניות האחרונות, ראו רמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"ה.

[3] לעיתים המילים 'אפר' ו'עפר' מתחלפות זו בזו, ונראה כי במשנה הוסיפו את המילה 'מקלה' כדי להבהיר שמדובר באפר הנותר לאחר בעירה.  

[4] הרי גם על ראש הנשיא נתנו אפר.