עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בבלי תענית טז ע"א (בשינויים)

משנת רבי אליעזר פרשה טו עמוד 287 ד"ה סדר תעניות

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רש"י בבלי תענית טז ע"א ד"ה למה מתכסין (בשינויים)

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. באגדה זו מובא מעשה שאינו נזכר במשנה, מנהג לצאת בתענית לבית הקברות.[3]

רבי לוי שואל מדוע יוצאים לבית הקברות, והוא גם משיב תוך פנייה לאל: 'חשבינו כאילו מתים לפניך', כפשוטו הכוונה שהם נחשבים כמתים. בבבלי[4] מובאת מחלוקת בין שני אמוראים ארצישראלים בני הדור של רבי לוי. נושא המחלוקת הוא הסיבה ליציאה לבית הקברות: 'למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא[5] ורבי חנינא[6]. חד אמר: 'הרי אנו חשובין לפניך כמתים', וחד אמר: 'כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים'.

רבי לוי ורבי לוי בר חמא אומרים שהעם המתענה חשוב כמת. נראה כי זו זעקה על מצבם, הרי אם עצירת הגשמים תימשך הרי הם מתים, ואפשר כי אם האל לא ירחם עליהם, הם חשובים כמתים,[7] ואפשר שהכוונה היא כי אם לא יחזרו בתשובה הרי הם כמתים.[8] לעומתם מביע רבי חנינא תפיסה עממית שונה, אמונה כי למתים יש כוח לבקש עליהם רחמים, ואפשר כי העם מאמין שיעשו זאת אם 'יבקרו אותם'.

כאמור מנהג היציאה לבית הקברות אינו מוזכר במשנה, אך אפשר כי חכמים לא התנגדו למנהג כיוון שבית עלמין עשוי להשרות על אדם הלך רוח מוסרי, צניעות, הכנעה ושפלות רוח שיובילו אותו לחזרה בתשובה, לתפילת סליחות ובקשה מהאל שיוריד גשמים.

בחלקה השני של האגדה אומר רבי תנחומא: 'וכולהן בה'. לדבריו ביציאה לבית הקברות יש מן הסמליות לעונשים שאפשר כי האל מטיל על עמו: מיתה – הריהם חשובים כמתים לפניו בבואם לבית הקברות; גלות – הרי הם גולים ממקומים, ממשכנם, מבית מדרשם ונכנסים לתחום אחר שהוא מחוץ למקומות החיים, לבית הקברות, מכאן שכביכול כבר גלו; רעבון – הרי הם צמים, הם כבר ברעב. היציאה לבית הקברות יש בה באופן אליגורי התממשות העונשים, ולכן גם משום תחינה לאל שיחמול עליהם, הם כבר נענשו דיים.

אגדה זו חותמת קובץ של ארבע אגדות שמעלות הסבר למנהגים בתעניות הציבור האחרונות שגזרו חכמים בעת עצירת גשמים. מבנה ארבע האגדות דומה, חכם שואל לסיבת קיומו של המנהג, והוא גם המשיב. בתשובתו ישנה פנייה אל האל ולרוב גם דימוי של קהל המתענים כנענשים בעונש הקשור למהות מנהג; הם גולים, מתבזים, גועים כבהמה, והם נחשבים כמתים.

---

[1] תענית פ"ב מ"א.

[2] לפי רמב"ם מדובר בשבע התעניות האחרונות, ראו רמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"ה.

[3] בבבלי תענית טז ע"א מצויה מחלוקת בדבר הסיבה ליציאה לבית הקברות: אפשר כי המנהג נועד שהמתים יבקשו עליהם רחמים. ראו רבנו חננאל, בבלי תענית טז ע"א על הדף.

[4] תענית טז ע"א.

[5] רבי לוי בר חמא הוא אמורא ארצישראלי בן דורו של רבי לוי שבאגדתנו אומר 'חשבינו כאילו מתים לפניך'.

[6] רבי חנינא אף הוא אמורא ארצישראלי בן הדור השלישי.

[7] ראו במקבילה במשנת רבי אליעזר.

[8] ראו רמב"ם משנה תורה הלכות תענית פ"ד הי"ח.