עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. באגדה זו מובא מעשה שאינו נזכר במשנה, המנהג 'תקיעה בקרנות'.

בתורה הצטוו בני ישראל לתקוע בחצוצרות בעת צרה 'וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם' (במדבר י' ט'). לאור זאת שאל רבי יעקב דרומיא מדוע תוקעים בקרנות,[3] היינו בשופרות, ולא בחצוצרות,[4] כנדרש בעת צרה.

רבי יעקב דרומייא הוא שהשיב ופנה לאל שיחשיב אותם כאילו הם גועים[5] כבהמה לפניו.

הבהמה גועה כשעומדת לפני שחיטה[6] מכאן שניתן להבין כי רבי יעקב דרומייא סבור שישראל חשים כי עצירת הגשמים תביאם לרעב ולמוות. אפשרות הבנה אחרת נשענת על מציאות שבה מופרדים העגלים מאימותיהם, ואלו גם אלו גועים.[7] תמונת מציאות זו משקפת את תחושת ישראל כי הופרדו מהאל והשגחתו סרה מעליהם בשל העוונות, לכן הם גועים.  בגעייתם הם מבקשים שהאל ירחם עליהם אף כי אין להן זכויות.[8]

---