header2

תוקעין בקרנות

פ"ב ה"א דף סה ע"א עמ' 711

מקור תרגום
אמ' ר' יעקב דרומיא. אמר רבי יעקב דרומיא
ולמה תוקעין בקרנות. ולמה תוקעין בקרנות
לומ'. חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתפילה בתעניות האחרונות[2] שחכמים גוזרים על הציבור בעת עצירת גשמים, ומפורטים בה מעשים הנלווים לצום ולתפילה. באגדה זו מובא מעשה שאינו נזכר במשנה, המנהג 'תקיעה בקרנות'.

בתורה הצטוו בני ישראל לתקוע בחצוצרות בעת צרה 'וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם' (במדבר י' ט'). לאור זאת שאל רבי יעקב דרומיא מדוע תוקעים בקרנות,[3] היינו בשופרות, ולא בחצוצרות,[4] כנדרש בעת צרה.

רבי יעקב דרומייא הוא שהשיב ופנה לאל שיחשיב אותם כאילו הם גועים[5] כבהמה לפניו.

הבהמה גועה כשעומדת לפני שחיטה[6] מכאן שניתן להבין כי רבי יעקב דרומייא סבור שישראל חשים כי עצירת הגשמים תביאם לרעב ולמוות. אפשרות הבנה אחרת נשענת על מציאות שבה מופרדים העגלים מאימותיהם, ואלו גם אלו גועים.[7] תמונת מציאות זו משקפת את תחושת ישראל כי הופרדו מהאל והשגחתו סרה מעליהם בשל העוונות, לכן הם גועים.  בגעייתם הם מבקשים שהאל ירחם עליהם אף כי אין להן זכויות.[8]


[1] תענית פ"ב מ"א.

[2] לפי רמב"ם מדובר בשבע התעניות האחרונות, ראו רמב"ם הלכות תעניות פ"ג ה"ה.

[3] הפני משה מציין כי תוקעים בקרנות כפופים כמו בראש השנה, ומתוך כך הוא למעשה מפרש בעקיפין מדוע תוקעים בקרנות ולא בחצוצרות. [במשנה ראש השנה (פ"ג מ"ד) נאמר: 'ובתעניות של זכרים כפופין ...', ובגמרא על המשנה: 'אמר רבי יונה כדי שיכופו את לבם בתפלה...' (ירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ד דף נח ע"ד עמ' 674)]. כשבעל הפני משה מזכיר 'קרנות כפופים' הוא רומז שכך עומדים ישראל כפופים, יודעים את כובד עוונותיהם ומתוך כך חוזרים בתשובה (הפני משה על הדף ד"ה ולמה תוקעין בקרנות).

[4] מן הראוי לציין שבבית המקדש היו תוקעים בתעניות בחצוצרות ובשופרות. ראו משנה ראש השנה פ"ג מ"ד.

[5] גועה משמעו פועה, הומה, כלומר משמיע קול חלש, עדין, ואפשר גם להפך, נוהק, רועש, שואג.

[6] '...היה ר"מ אומר: גועה בשעת שחיטה...' (בבלי חולין לח ע"א).

[7] ראו פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד – שובה ומדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן טו.

[8] ראו בית הבחירה על בבלי ברכות לג ע"ב ד"ה האומר.