עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לא יח - עמוד 341

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לד יח - עמוד 341

מדרש תנחומא פרשת נח יא

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1]נמצא כי אם עברו שלוש תעניות ראשונות על עצירת הגשמים ועדיין אין הגשמים יורדים גוזרים בית דין שלש תעניות אחרות על הציבור שבהם אוכלין ושותין מבעוד יום, אך הם אסורים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.

באיסור תשמיש המיטה עוסקת האגדה.

אסמכתא לאיסור תשמיש המיטה מוצא רבי אבון בדרישת תחילתו של הפסוק 'בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה' (איוב ל' ג') שלא כפשוטה. לשיטת רבי אבון כאשר יש חסר או רעב בעולם, כבזמן עצירת הגשמים, על האדם להותיר את אשתו 'גלמודה', משמע, לא לקיים עימה יחסי אישות.

אסמכתא לדברי רבי אבון מוצא בעל הסוגיה בדברי רבי לוי המחדד את ההבנה של פתיחת הפסוק "'ּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן' (בראשית מ"א נ'). מכאן ששני בניו של יוסף נולדו בטרם בוא שנות הרעב.

רבי יהודה אומר כי ה'תאבי חיים', היינו, 'המתאוים לבנים, כגון שאין להם בנים',[2] מקיימים חיי אישות גם בעת רעב. נראה שרבי יוסי מסכים לדבריו שכן אמר כי התנאי לביאתם הוא ביום טבילת האישה, דבר המעיד שהביאה הינה לשם קיום מצוות פרו ורבו.

נראה כי אין מחלוקת בין רבי אבון ובין רבי יהודה, כל אחד מהם התייחס לעניין מהיבט שונה. רבי אבון הביע השקפה כללית על הראוי בעיתות צרה, ואילו רבי יהודה התייחס למקרים נקודתיים.

---

[1]תענית פ"א מ"ו.

[2] ראו בעל קורבן העדה והפני משה. בעל עלי תמיר סבור כי הכוונה ב'לתאבי בנים' היא גם לאלו שאינם חשוכי בנים.