header2

איסור טבילה בתעניות

פ"א ה"ו דף סד ע"ד עמ' 710

מקור תרגום
והא תני. אבל  שנינו
מעשה ביר' יוסי בן חלפתא מעשה ברבי יוסי בן חלפתא
שראו טובל אותו בצינעה ביום הכיפורים. שראו (אותו) טובל אותו בצינעה ביום הכיפורים
אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח. יש לך לומר על אותו הגוף הקדוש בשוכח.

 

עדי נוסח

לא נמצאו.

 

מקבילות

ירושלמי ברכות פ"ג ה"ד דף ו ע"ג עמ' 28

ירושלמי יומא פ"ח ה"א דף מד ע"ד עמ' 596 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מעשה

עיון קצר באגדה

במשנה[1]נאמר כי אם עברו שלוש תעניות ראשונות על עצירת הגשמים, ועדיין אין הגשמים יורדים, גוזרים בית דין שלש תעניות אחרות על הציבור. בתעניות אלו אוכלים ושותים מבעוד יום, אך הם אסורים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. בסוגיה נשאל מדוע נאסר במשנה על תשמיש המיטה, והתשובה על השאלה קשורה לאיסור הרחיצה. מאחר שיש איסור רחיצה, אין אפשרות לתשמיש המיטה שאחריו חייבים ברחיצה.

בסוגיה הובאה מחלוקת בין רבי יעקב בר אחא בשם רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי לבין רבי חונה בעניין טבילה לבעל קרי. רבי יעקב בר אחא סבור שתקנת עזרא[2] עוסקת בטבילה רק לבעלי קרי מתשמיש המיטה, ולעומתו רבי חונה סבור שחובת הטבילה קיימת גם "מקרי לאונסו", היינו תוצאה מחלום.

מסופר שראו את רבי יוסי בר חלפתא טובל בצנעה ביום הכיפורים. המשפט 'אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח' נאמר בתמיהה,  הרי קשה לומר על רבי יוסי בר חלפתא, המכונה כאן 'קדוש' כי שכח משנה מפורשת ושימש מיטתו ביום הכיפורים[3] או שלא טבל מבעוד יום לאחר תשמיש מיטה. מכאן שיש ללמוד כי גם "קרי לאונסו" מחייב טבילה.

הסיפור תומך בעמדתו של רבי חונה.


[1] תענית פ"א מ"ו.

[2] במסורת התלמודית מיוחסות לעזרא תיקון של עשר תקנות; הידועה שבהן הינה חובת הקריאה בתורה במנחה של שבת וכן בימי שני וחמישי. אחת מתקנותיו עוסקת בחובת טבילה לבעל קרי. ראו בבלי בבא קמא פב ע"א.

[3]משנה יומא פ"ח מ"א: 'יום הכפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה...'.