עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי יומא פ"ח ה"א דף מד ע"ד עמ' 596

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה נאמר כי לאחר שהתעניות הקודמות לא נענו, החכמים גזרו עוד שלוש תעניות, שבהן אחד האיסורים הוא איסור נעילת הסנדל. אחד הנושאים שנדונו על האיסור הוא החומר ממנו עשוי הסנדל,[3] האם הכוונה רק לסנדל העשוי מעור או גם מחומרים אחרים, כגון בד. בסוגיה  נאמר: 'אית תניי תני יוצאין באנפיליא[4] ביום הכיפורים אית תניי תני אין יוצאין אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באנפילייא של בגד מאן דאמר אין יוצאין באנפילייא של עור'. בהמשך לדיון מובאת האגדה שבה אנחנו דנים.

לפנינו שלוש אנקדוטות; שתי הראשונות מספרות על חכמים שביקרו את רבי יהושע בן לוי; רבי יצחק בר נחמן ביקר אותו ביום הכיפורים ורבי יהושע בר נחמן ביקר אותו בליל תענית, היינו בתענית ציבור. שניהם ראו אותו נועל סנדל העשוי מבד, ולשאלתם 'מהו הכין' השיב שהוא איסתניס, היינו, הוא אדם חלש ועדין מבחינה גופנית, ועלול לחלות לפיכך נוהג כך.

החידוש בדבריו הוא שהאיסור נועד לבריאים בלבד, ושתיקת השואלים אפשר שמעידה שקיבלו את הסברו.

באנקדוטה השלישית מסופר שרבי שימי נראה בליל התענית לובש מנעל בד. לא מסופר שחכמים שאלו אותו לפשר המעשה וגם לא צויין שהוא איסתניס, לפיכך ניתן להסביר כי אפשר שסיפורו מלמד על דעה הפוכה מדעת רבי יהושע בן לוי, שאין מניעה לנעול מנעל בד כשר ביום תענית.

---