header2

איסור נעילת סנדל בתעניות – אגדה א

פ"א ה"ו דף סד ע"ג עמ' 709 – 710

מקור תרגום
ר' יצחק בר נחמן סלק גבי ר' יהושע בן לוי בלילי צומא רבא. רבי יצחק בר נחמן  בא אל רבי יהושע בן לוי בליל הצום הגדול (יום כיפור)
נפק לגביה לביש סולייסיה. יצא  אליו לבוש בנעלי בית (מבד) [1]
אמ' ליה. מהו הכין. אמר לו מה זה ככה
אמ' ליה. איסתניס אני. אמר לו אנין [2] אני
ר' יהושע בר נחמן סלק גבי ר' יהושע בן לוי בלילי תעניתה. רבי יהושע בר נחמן בא אל רבי יהושע בן לוי בליל תענית
נפק לגביה לביש סול[יי]סיה. יצא אליו לבוש נעלי בית
אמ' ליה. מהו הכין. אמר לו מה זה ככה
אמ' ליה. איסתניס אני. אמר לו אנין אני
ר' שמי חמוניה נפק לביש סולייסיה בלילי תעניתה. רבי שמי ראו אותו יצא לבוש  נעלי בית בליל תענית

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי יומא פ"ח ה"א דף מד ע"ד עמ' 596

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה נאמר כי לאחר שהתעניות הקודמות לא נענו, החכמים גזרו עוד שלוש תעניות, שבהן אחד האיסורים הוא איסור נעילת הסנדל. אחד הנושאים שנדונו על האיסור הוא החומר ממנו עשוי הסנדל,[3] האם הכוונה רק לסנדל העשוי מעור או גם מחומרים אחרים, כגון בד. בסוגיה  נאמר: 'אית תניי תני יוצאין באנפיליא[4] ביום הכיפורים אית תניי תני אין יוצאין אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באנפילייא של בגד מאן דאמר אין יוצאין באנפילייא של עור'. בהמשך לדיון מובאת האגדה שבה אנחנו דנים.

לפנינו שלוש אנקדוטות; שתי הראשונות מספרות על חכמים שביקרו את רבי יהושע בן לוי; רבי יצחק בר נחמן ביקר אותו ביום הכיפורים ורבי יהושע בר נחמן ביקר אותו בליל תענית, היינו בתענית ציבור. שניהם ראו אותו נועל סנדל העשוי מבד, ולשאלתם 'מהו הכין' השיב שהוא איסתניס, היינו, הוא אדם חלש ועדין מבחינה גופנית, ועלול לחלות לפיכך נוהג כך.

החידוש בדבריו הוא שהאיסור נועד לבריאים בלבד, ושתיקת השואלים אפשר שמעידה שקיבלו את הסברו.

באנקדוטה השלישית מסופר שרבי שימי נראה בליל התענית לובש מנעל בד. לא מסופר שחכמים שאלו אותו לפשר המעשה וגם לא צויין שהוא איסתניס, לפיכך ניתן להסביר כי אפשר שסיפורו מלמד על דעה הפוכה מדעת רבי יהושע בן לוי, שאין מניעה לנעול מנעל בד כשר ביום תענית.



[1] סוקולוף, ערך 'סולייס', עמ' 370.

[2]מקור השם אסתניס הוא מיוונית: א – בלי, סתנוס – כוח; השם המקביל בעברית הוא אנין, אנין דעת, והכוונה לבעל טעם מעודן ורגיש הסולד מכל דבר מאוס. ראו ירושלמי ביצה פ"א ה"ז דף ס ע"ג, בבלי פסחים קיג ע"ב, תמיד כו ע"ב, סנהדרין ק ע"ב. סוקולוף מתרגם ל'אדם חלש' (ערך 'איסתניס', עמ' 53).

[3] ראו תוספתא כיפורים (מהד' ליברמן) פ"ד ה"א עמ' 249. פרטי הדיונים על הברייתא בתוספתא כפשוטה עמ' 807 – 808.

[4] לפי הפרשנים על המקום מנעל של בד.