header2

מנהג שנשתרש – אגדה א

פ"א ה"ו דף סד ע"ג עמ' 709

מקור תרגום
אעין דשיטין הוון במגדלצבעייא. אלו עצי ארז היו במגדל צבעייא
אתון ושאלון לר' חנניה חברהון דרבנן באו ושאלו לרבי חנניה חברהון דרבנן
מהו מיעבד בהון עבידא. מהו לעשות בהם עבודה
אמ' להן. אמר להם
מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור
אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי פסחים פ"ד ה"א דף ל ע"ד עמ' 517 (בשינויים)

בראשית רבה (מהד' וילנא)פרשה צד סעיף ד (בשינויים)[1]

שיר השירים רבה פ"א ד"ה עד שהמלך במסיבו (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

אגדות קודמות עסקו במנהגים שנשים לקחו על עצמן. ביניהן לבין אגדה זו מובאת מימרתו של רבי חיננא 'כל הדברים מנהג'. אפשר שדבריו מתייחסים לאגדות הקודמות, והוא מביע עמדתו שכל מנהג לחומרה שנשתרש הוא מנהג שיש לקיימו, אך אפשר כי אגדה זו באה להדגים את מימרתו.

מסורת[2] היא שאברהם אבינו  נטע ארזים במגדל צבעייא[3] לצורך הארון והמשכן שייבנו במדבר לאחר יציאת מצרים. יעקב אבינו  לקח חלק מהם איתו כאשר ירד למצרים, ואלו העצים ששימשו לבניית הארון וחלק מהמשכן. מאז אנשי מגדל צבעייא נהגו  בהם קדושה.

אנשי המקום שאלו את רבי חנניה חברהון דרבנן[4] האם מותר לעבוד עם העצים, היינו, להתייחס אליהם כאל חולין, והחכם אסר עליהם. העיקרון שהנחה את החלטתו היה חשיבותו של מנהג. כיון שאבותיהם נהגו בהם איסור אל להם לשנות ממנהגם. אין סיבה לאפשר ביטול של מנהג הנמשך זמן רב.


[1] הקטע הזה אינו מצוי במהדורת תיאודור אלבק.

[2]ראו קורבן העדה על המקום. מסורת זו מבוססת על האגדה המצויה במקבילה בבראשית רבה.

[3]ישנן דעות שונות על העיר ומקומה. להלן דעתו של פרו' מזר שקבע כי זו עיר מסחר המצויה כ-4 ק"מ מערבית דרומית לחמת גדר (פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב', עמ' 105 – 108).

[4] הביטוי 'חברהון דרבנן' שמשמעו כי הוא שייך לחברותא של החכמים, נחשב לייחוס ייחודי. לדעת אלבק התוספת מקורה בטעות (מבוא לתלמודים, עמ' 242).