header2

מנהגי נשים – אגדה ב

פ"א ה"ו דף סד ע"ג עמ' 709

מקור תרגום
אמ' ר' זעורה. אמר רבי זעורה
נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג. נשייא שנהגו שלא לארוג או לשתות (יין)[1]  מש(חודש) אב נכנס מנהג
שבו פסקה אבן שתייה. שבו פסקה אבן שתייה
מה טע'. מה הטעם
"כי השתות יהרסון". כי השתות יהרסון

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי פסחים פ"ד ה"א דף ל ע"ד עמ' 517 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה קודמת הובאו מנהגי נשים שלא לעשות עבודה במוצאי שבת, בתעניות, בערבי שבת ויום טוב ו בראשי חודשים. בהקשר לכך מובא בשמו של רבי זעירא מנהג ראוי נוסף של נשים, לא לטוות או לא לשתות יין עם כניסת חודש אב. מן הראוי לציין שנאמר במשנה:[2] 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'.

החכם מסר את נימוקו למנהג; ביום זה 'פסקה אבן השתייה'; על פי המסורת אבן השתייה היא האבן שעליה הושתת העולם, ועליו נבנה קודש הקודשים,[3] ובתשעה באב חרב המקדש. 

כחיזוק לדבריו דרש רבי זעירא את הפסוק 'כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן...' (תהילים י"א ג'). הפסוק כפשוטו עוסק ברשעים ההורסים את יסודות בתי העיר או חומתה,[4] ונראה כי הדרשן בחר בו לא רק בשל באיזכור חורבן אלא גם בשל המילה 'שָּׁתוֹת' שמזכירה בצלילה את חוטי השתי בנול האריגה.

לסיכום, נשים שהחמירו על עצמן עם כניסת חודש אב ונהגו להבליט את אבלן על חורבן הבית, ראוי הוא מנהגן שלא לטוות או לשתות יין כי מלמד על רגישותן לחורבן הבית.[5]


[1] סוקולוף,  ערך 'משתייה', עמ' 336, ערך 'למישתייא' עמ' 596. כמו כן ראו פרשנים על הדף.

[2] תענית פ"ד מ"ו.

[3] ראו משנה יומא פ"ה מ"ב ותוספתא כפורים (מהד' ליברמן) פ"בהי"ד עמ' 237 – 238.

[4] עמוס חכם, פירוש לספר תהילים, עמ' נ.

[5]אנשי ההלכה כבעל אור זרוע ובעל הטור אורח חיים שואלים על הגברים שאינם נוהגים כך.