עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי פסחים פ"ד ה"א דף ל ע"ד עמ' 517 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה קודמת הובאו מנהגי נשים שלא לעשות עבודה במוצאי שבת, בתעניות, בערבי שבת ויום טוב ו בראשי חודשים. בהקשר לכך מובא בשמו של רבי זעירא מנהג ראוי נוסף של נשים, לא לטוות או לא לשתות יין עם כניסת חודש אב. מן הראוי לציין שנאמר במשנה:[2] 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'.

החכם מסר את נימוקו למנהג; ביום זה 'פסקה אבן השתייה'; על פי המסורת אבן השתייה היא האבן שעליה הושתת העולם, ועליו נבנה קודש הקודשים,[3] ובתשעה באב חרב המקדש. 

כחיזוק לדבריו דרש רבי זעירא את הפסוק 'כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן...' (תהילים י"א ג'). הפסוק כפשוטו עוסק ברשעים ההורסים את יסודות בתי העיר או חומתה,[4] ונראה כי הדרשן בחר בו לא רק בשל באיזכור חורבן אלא גם בשל המילה 'שָּׁתוֹת' שמזכירה בצלילה את חוטי השתי בנול האריגה.

לסיכום, נשים שהחמירו על עצמן עם כניסת חודש אב ונהגו להבליט את אבלן על חורבן הבית, ראוי הוא מנהגן שלא לטוות או לשתות יין כי מלמד על רגישותן לחורבן הבית.[5]

---