|
מנהגי נשים – אגדה א פ"א ה"ו דף סד ע"ג עמ' 709 |
|
| מקור | תרגום |
| נשייא דנהג[י]ן דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא אינו מנהג. | נשיים שנוהגים שלא לעשות מעשה בצאת השבת אינו מנהג |
| עד דיתפני סידרא מנהג. | עד שיסתיים סדר התפילה[1] (של שבת) מנהג |
| בתרייא ובחמשתא אינו מנהג. | בשני וחמישי אינו מנהג |
| עד דיתפני תעניתא [מנהג]. | עד שתסתיים התענית מנהג |
| ביומא דערובתא [אינו] מנהג | ביום שהוא ערב[2] (שבת ויו"ט) אינו מנהג |
| מן מנחה ולעיל [מנהג]. | מן מנחה והלאה מנהג |
| ביומא דירחא מנהג. | בראש חודש מנהג |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי פסחים פ"ד ה"א דף ל ע"ד עמ' 517
מקצת עדי נוסח עקיפים
רי"ף בבלי פסחים יז ע"א (בשינויים)
תוספות פסחים נ ע"ב ד"ה העושה מלאכה במוצאי שבתות (מקבילה חלקית)
תוספות חגיגה יח ע"א ד"ה חולו של מועד וכו' (מקבילה חלקית)
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
במשנה נאמר: 'עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור', משמע, אם עברו התעניות הקודמות ולא ירדו גשמים, גוזרים על הציבור עוד שלוש תעניות. אחד האיסורים שנזכרים בתעניות אלו הוא איסור מלאכה, ובהקשר לכך מובאת אגדה זו שעניינה מנהגן של נשים להימנע מעבודה במועדים שונים.[3]
בעל האגדה התייחס למנהגן של הנשים לאסור על עצמן עבודה; אם סבר שהמנהג אינו ראוי אמר 'אינו מנהג', אך לא פסל אותו ולא אסר על קיומו, לעומת זאת כאשר המנהג נראה לו אמר 'מנהג'. [4]
בכל אחד משלושת המועדים שלהלן הובאו שני פרקי זמן שבו נמנעו נשים מלעבוד, האחד אינו ראוי לדעת המספר, והאחר ראוי:
- מוצאי שבתות – לא לעשות כל מעשה בצאת השבת אינו מנהג ראוי,[5] אך להימנע מעשייה עד גמר התפילה ראוי.[6]
- ימי שני וחמישי[7] – אם אלו ימים שהאישה מסיבות שונות בחרה להתענות בהם או שאלו שלושת ימי התענית הראשונים שגזרו חכמים בהקשר לעצירת הגשמים אין זה מנהג ראוי להתענות בהם. לעומת זאת מנהג ראוי הוא להימנע ממלאכה בתעניות שגזרו חכמים 'עד דיתפני תעניתא', כלומר, עד סיומן של תפילות התחנונים.
- ערבי שבת וימים טובים – להימנע מעשיית מעשה כל היום אינו מנהג ראוי, אך מעת המנחה ואילך ראוי.[8]
המועד היחיד שראוי לנשים לא לעבוד בו במשך כל היום הוא ראש החודש, כיוון שלהן הוא יום חג.[9]
[1] סוקולוף, ערך 'סדר', 'סידרה', עמ' 368.
[2] שם, ערך 'ערובה' ערובתה', עמ' 418 – 419.
[3] אומנם האגדה מדברת בנשים, אך לעניין העבודה במוצאי שבתות הכוונה היא גם לאנשים, ראו פרשנים על הדף ופוסקים בעניין.
[4] במקבילה בפסחים מציינים פרשנים אילו מנהגים נקבעו כהלכה. ראו בעל עלי תמר שמביא אותם בפרשנותו.
[5] אפשר לראות בכך חסידות יתר מיותרת, ואפשר כי בכך משום הארכת השבת.
[6] אפשר משום שיש בכך כדי להעיד כי הנשים מבקשות לוודא שהשבת יצאה.
[7] בעל האגדה לא פירט באילו תעניות מדובר, ומובנו של הניסוח כפשוטו הוא שאין זה מנהג ראוי לא לעשות כל מעשה בימי שני וחמישי, אך סביר להניח שהכוונה לימי שני וחמישי שמתענים בהם.
[8] אפשר כי המנהג ראוי כי בדרך זו לא יימשכו אחר העבודה ונמצא שעובדות אחר כניסת השבת והחג. ראו עלי תמר במקבילה.
[9]על פי המסורת נשים משמרות את ראשי החדשים כיוון שסרבו לתת תכשיטיהן לעשיית עגל הזהב. 'שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים, וְלֹא רָצוּ, וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן לִתֵּן נִזְמֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן, אֶלָּא אָמְרוּ לָהֶם לַעֲשׂוֹת שִׁקוּץ וְתוֹעֵבָה שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַצִּיל לֹא נִשְׁמַע לָכֶם. וְנָתַן לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן מְשַׁמְּרוֹת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים' (פרקי דרבי אליעזר פרק מה).