עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בבלי תענית כג ע"א – ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו היא השישית בקובץ אגדות שבהן מבררים מיהם היחידים שיתחילו בשבעה עשר בחשוון להתפלל לגשם.[11]

מסגרת הסיפור דומה לשתי האגדות הקודמות; בפתיחה נמסר שנראה בחלום חסיד מכפר אימי,[12] שאם יתפלל לגשם ייענה, ובסיום אמרו לו חכמים שהוא ראוי להתפלל ולהיענות. 

בגוף הסיפור שלושה חלקים:

חלק א – מפגש החכמים עם אשת החסיד ועימו (סלקון רבנן – מרו' מובלה)

אשת החסיד אמרה לחכמים שהגיעו לביתם כי נמצא בשדה, ומשהגיעו אליו אירעו שלוש אפיזודות שנראו להם מוזרות: הוא לא ענה לברכתם, לא הזמינם להצטרף אליו לארוחה והעמיס על כתפו חבילת עצים, ובמקום לרפד את כתפו הניח את האדרת מעל החבילה. לאורך כל הפגישה התקבל הרושם שהחסיד מתעלם מנוכחותם.

חלק ב – החסיד ואשתו בביתם (עאל ואמר – וצלון ונחת מיטרא)

בתחילת חלק זה מתברר שהחסיד ידע מדוע באו אליו החכמים, עם זאת הוא עדיין מתעלם מהם ופונה רק לאשתו. אומר כי הם יעלו יחדיו למעלה, כנראה לחלק עליון בבית, ויתפללו לגשם. מתוך דאגה לכבודם של חכמים, לבל יתגנו שתפילתם לא נענתה, הוא מציע שאם תפילתם תיענה, יאמרו שמשמיים כבר נעשו ניסים והורידו גשם. ואם לא ירד גשם, יאמרו שאין הם, הוא ואשתו, ראויים להתפלל ולהיענות.

אישיותו המיוחדת של החסיד מתגלית בשיחה זו; הוא צנוע, אינו רוצה לזכות בהערכה על כך שתפילותיו נענות בשמיים. הוא רגיש לכבוד הזולת, אינו רוצה אפילו בעקיפין לפגוע בחכמים בכך שיהיה מובן כי תפילותיהם אינן נענות בעוד שתנענות וגורמות לירידת גשמים. נוסף על כך הוא משתף את אשתו במחשבותיו ובתפילה, כך שגם לה בהסכמתה יש חלק בחסידותו ובירידת הגשמים.[13]

חלק ג – שיחת החסיד והחכמים (נחת לגבון – באיתא אוחרי)

משסיים החסיד את תפילתו, ושגם החל לרדת, פנה אל החכמים ושאל למעשיהם אצלו, וכשאמרו כי באו לבקש שיתפלל לגשם ענה כפי שתכנן מראש: 'ולצלותי אתון צריכין כבר דעבדון שמייא ניסין'.

המשכה של השיחה ביניהם נועד לפתור את התמיהה על התנהגותו בהיותו בשדה, על התעלמותו לכאורה מהם;

-          הוא לא השיב לברכתם כיוון שהיה עסוק בעבודתו, והוסיף בשאלה רטורית אם היה צריך להסיח דעתו מפעולותיו.

-          הוא לא הזמין אותם לארוחה כיוון שהייתה לו רק מנה אחת, ושוב שאל שאלה רטורית, וכי היה עליו להתחנף אליהם ולהזמינם.

-          את האדרת שאותה שאל לצורך תפילה, הניח על חבילת העצים ולא מתחתיה כדי שתישמר ולא תיקרע.

שלושת ההסברים להתנהגותו מסרטטים את חסידותו באופן המדגיש כי יש ניגוד בין היבטים חיצוניים של התנהגותו לבין פנימיותו, חסידותו אינה גלויה כלפי חוץ אלא מתבטאת ביחסו הפנימי לסביבה. כשעובד לפרנסתו ומשקיע בעבודה את מירב תשומת הלב,[14] אינו מתחנף לאנשים ושומר על רכוש הזולת אפילו במחיר פציעה עצמית אפשרית.

החכמים שאלו גם בהקשר ללבושה של אשתו, ותשובתו מעידה כי אף היא חסידה, אינה מכשילה את עצמה, אותו ובעקיפין גם אחרים.

אגדה זו החותמת קובץ של שש אגדות המציגה יחידים הראויים להתפלל לגשם, מסתיימת בדברי חכמים 'יאות את מצלייא ומתענייא'. החסיד מודע ליכולתו, אך פועל בצניעות, משתף את אשתו ומעמיד את ירידת הגשמים כמעשהו של הקב"ה, ולא כתוצאה מתפילתו. 

---