עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו היא החמישית בקובץ אגדות שבהן מבררים מיהם היחידים שיתחילו בשבעה עשר בחשוון להתפלל לגשם.[7]

רבי אבהו ראה בחלומו אדם שאם יתפלל, כנראה ייענה, והגשם יגיע.[8] שמו של אותו אדם הוא פנטקקה.[9] מעמדו נמוך ביותר, הוא עובד בתיאטרון[10] ומגדיר את עצמו כחוטא שעובר חמש עבירות יום יום, וכולן קשורות לעבודתו בקרב נשים זונות.

הביאו את פנקקה לפני רבי אבהו, הוא שאל לאומנותו ושמע ממנו את המטלות-עבירות שקיים מידי יום ביומו, המטלות מובאות בסדר הדרגתי: 'משכירן', היינו גובה את הכסף עבור מפגש עם אחת הנשים שבתיאטרון. זו פעולה שיכולה להתבצע מחוץ למבנה, אך הפעולה השנייה 'מטאטא' משמעה שהוא מצוי בתיאטרון ומנקה אותו. הפעולה השלישית נעשית בצמידות לנשים, שכן לוקח את חלקן לבית המרחץ; שתי הפעולות האחרונות 'מרקד' ו'מכה במצילתיים' הן פעולות ישירות שנועדו לשעשע את הבאים אל הזונות, היינו, הוא הופך להיות שותף להן, משעשע את הבאים.

רבי אבהו שאל איזה מעשה טוב עשה, ופנטקקה סיפר שמכר את מיטתו ואת הכיסוי שעליה כדי לתת תמורתם לאישה שבכתה משום שהתכוונה למכור את גופה ובמעות שתרוויח תשחרר את בעלה מהשבי. יש במכירת המיטה מעשה רב משמעי, שכן פנטקקה לא ניצל את צרת האישה 'על המיטה', להפך הוא מוכר אותה למענה.[11]

רבי אבהו התרשם, כי פנטקקה מנע במעשהו את יציאת האישה לזנות. הוא הבין כי על אף מעשיו-חטאיו השגרתיים בעבודתו הוא לא איבד רגישותו לזולת, וכי על אף עוניו מכר את המעט שיש לו כדי למנוע מהאישה לעבור עבירה שהייתה קשה לה ומנוגדת לאישיותה, לכן אמר: 'כדיי את מצלייא ומתענייא'.

מבנה אגדה זו וחלקים בניסוחה זהים לאגדה הקודמת;

-          בפתיחת שתי האגדות האדם שראוי להתפלל לגשם נראה בחלום.

-          האדם הנבחר אינו חכם ידוע, אינו צדיק ואף אינו מפורסם, להפך, הוא אדם שעל פניו כלל אינו מתאים להתפלל בבקשה שירד גשם.

-          בשתי האגדות מתוארת אישה שבעלה חבוש בכלא, היא בוכה כיוון שהדרך העומדת לפניה כדי לפדותו היא למכור את גופה לגברים.

-          בשתי האגדות האדם מוכר את המעט שיש לו כדי לתת לה מעות ולמנוע את צאתה לזנות.

-          הניסוח המסיים את האגדות זהה: 'הא ליך. פניי בעליך ולא תיחטיי. אמ' ליה. כדיי את מצלייא ומתענייא'.

ניתן להבחין בהדרגה בעיצוב הדמויות המרכזיות בשתי האגדות; בראשונה, אדם פשוט המתפרנס מהשכרת חמורו להובלת משאות ואנשים. בשנייה, אדם המצוי בתחתית של רמת העבודה, שכן הוא מתפרנס מעבודות תפעול בית בושת ואף מתגורר בו. זוהי פרנסה הנתפסת על ידי החברה והאדם עצמו כחטא. הַחַמָּר מכר את החמור, מקור פרנסתו, ואפשר שימצא פרנסה אחרת, לעומתו פנטקקה מכר את כל שהיה לו.

לאור הדימיון בין שתי האגדות ולאור ההדרגה בעיצוב הדמויות נראה שבעל הסוגיה רצה להעביר מסר. טוב לב ומוסריות, התייחסות לכאב הזולת אלו התכונות ההופכות אדם למיוחד ומעניקות לו את הזכות שמשמים ייענו לתפילתו.

---