עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו היא הרביעית בקובץ אגדות שבהן מבררים מיהם היחידים שיתחילו בשבעה עשר בחשוון להתפלל לגשם.[5]

בשלוש האגדות הקודמות נבחרו אנשים שהיו מוכרים לחכמים,[6] ואילו באגדה זו האדם שעתיד היה להיבחר נִרְאָה לחכמים בחלום, חַמָּר פלוני. לא נמסר מה הייתה מחשבתם או הרגשתם של חכמים כשהבינו כי מדובר באדם פשוט, מכל מקום ביקשו שיביאוהו.

שאלתם הראשונה נועדה לוודא כי אומנם מדובר בחַמָּר, ולאחר מכן שאלו איזה מעשה טוב עשה, כיוון שרצו להבין מה גרם לכך שנבחר אדם פשוט כראוי להתפלל ושתפילותיו תֵּעָנֶינָה.

תשובתו מגלה כי אותו החמר היה אדם רגיש למצוקות הזולת ונוסף על כך אדם מוסרי שאינו  רוצה כי הָאַחֵר המצוי במצוקה יעבור עבירה כדי לצאת מהמצוקה. במסגרת עבודתו הוא השכיר את חמורו לאישה שבהיותה בדרך בכתה, הוא התייחס לבכייה ושאל לסיבתו. היא השיבה כי בעלה כלוא והיא רוצה לראות מה יש באפשרותה לעשות כדי לשחררו. הבכי מעיד כי האפשרויות שעמדו בפניה לא היו נוחות לה.

לא נמסר באגדה באיזו דרך היא מתכוונת לשחררו, אף לא מה היו מחשבותיו של הַחַמָּר, אך אלו מובנות מדבריו לאחר שמכר את חמורו ונתן לה את הכסף שקיבל עבורו 'הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי'. הוא הבין כי הדרך היחידה שעמדה בפניה להשיג כסף לשחרור הבעל הייתה לגנוב או לצאת לזנות, כדי למנוע זאת מכר את חמורו ונתן לה את ערכו במעות.

החכמים אמרו לו 'כדיי את מצלייא ומתענייא', כיוון שמכירת החמור עלולה להעמיד אותו בקשיי פרנסה ובמצוקה קשה, אך הוא העדיף זאת על פני התעלמות ממצוקת אישה  שמוכנה לעבור עבירה כדי להציל את בעלה. על רקע זאת האמינו חכמים שתפילתו תיענה.

---