header2

היחיד שראוי להתפלל על הגשם ולהיענות – אגדה ד

תענית פ"א ה"ד דף סד ע"ב עמ' 707 – 708

מקור תרגום
איתחמי לרבנן. נראה לחכמים
פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת. חמר פלוני יתפלל ומטר ירד
שלחון רבנן ואייתוניה. שלחו חכמים והביאוהו
אמרון ליה. מה אומנך. אמרו לו מה אומנותך
אמ' לון. חמר אנא. אמר להם חמר אני
אמרין ליה. ומה טיבו עבדת. אמרו לו ומה טוב עשית
אמ' לון. אמר להם
חד זמן אוגרית חמרי לחדא איתה. זמן אחד השכרתי חמורי לאישה אחת
והוות בכייה גו איסרטה. והייתה בוכה על[1] דרך[2]
ואמרית לה. מה ליך. ואמרתי לה מה לך
אמרה לי. בעלה דהיא איתתא חביש אמרה לי בעלה של ההיא אישה חבוש
ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה. ואני רוצה לראות מה לעשות ולשחררו[3]
וזבנית חמרי ויבית לה טימיתיה. ומכרתי חמורי ונתתי לה (את) ערכו[4] (הכספי)
ואמרית לה. ואמרתי לה
הא ליך. פניי בעליך ולא תחטיי. הא לך שחררי בעלך ולא תחטאי
אמרין ליה. כדיי את מצלייא ומתענייא. אמרו לו כדאי אתה להתפלל ולהיענות

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו היא הרביעית בקובץ אגדות שבהן מבררים מיהם היחידים שיתחילו בשבעה עשר בחשוון להתפלל לגשם.[5]

בשלוש האגדות הקודמות נבחרו אנשים שהיו מוכרים לחכמים,[6] ואילו באגדה זו האדם שעתיד היה להיבחר נִרְאָה לחכמים בחלום, חַמָּר פלוני. לא נמסר מה הייתה מחשבתם או הרגשתם של חכמים כשהבינו כי מדובר באדם פשוט, מכל מקום ביקשו שיביאוהו.

שאלתם הראשונה נועדה לוודא כי אומנם מדובר בחַמָּר, ולאחר מכן שאלו איזה מעשה טוב עשה, כיוון שרצו להבין מה גרם לכך שנבחר אדם פשוט כראוי להתפלל ושתפילותיו תֵּעָנֶינָה.

תשובתו מגלה כי אותו החמר היה אדם רגיש למצוקות הזולת ונוסף על כך אדם מוסרי שאינו  רוצה כי הָאַחֵר המצוי במצוקה יעבור עבירה כדי לצאת מהמצוקה. במסגרת עבודתו הוא השכיר את חמורו לאישה שבהיותה בדרך בכתה, הוא התייחס לבכייה ושאל לסיבתו. היא השיבה כי בעלה כלוא והיא רוצה לראות מה יש באפשרותה לעשות כדי לשחררו. הבכי מעיד כי האפשרויות שעמדו בפניה לא היו נוחות לה.

לא נמסר באגדה באיזו דרך היא מתכוונת לשחררו, אף לא מה היו מחשבותיו של הַחַמָּר, אך אלו מובנות מדבריו לאחר שמכר את חמורו ונתן לה את הכסף שקיבל עבורו 'הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי'. הוא הבין כי הדרך היחידה שעמדה בפניה להשיג כסף לשחרור הבעל הייתה לגנוב או לצאת לזנות, כדי למנוע זאת מכר את חמורו ונתן לה את ערכו במעות.

החכמים אמרו לו 'כדיי את מצלייא ומתענייא', כיוון שמכירת החמור עלולה להעמיד אותו בקשיי פרנסה ובמצוקה קשה, אך הוא העדיף זאת על פני התעלמות ממצוקת אישה  שמוכנה לעבור עבירה כדי להציל את בעלה. על רקע זאת האמינו חכמים שתפילתו תיענה.



[1] סוקולוף, ערך 'גו', עמ' 121.

[2] סוקולוף, ערך איסרט', עמ' 52.

[3] סוקולוף, ערך 'פני', עמ' 438.

[4] סוקולוף, ערך 'טימיתה', עמ' 223.

[5] ראו את הפתיחה בסעיף 'עיון הקצר באגדה' באגדה היחיד שראוי להתפלל על הגשם – אגדה א פ"א ה"ד דף סד ע"ב עמ' 707.

[6] פרנסי הציבור, אדם שרבי מנא הכירו, וקרובו של רבי ינאי שהכיר את אבי הנבחר.