|
היחיד שראוי להתפלל על הגשם ולהיענות – אגדה א תענית פ"א ה"ד דף סד ע"ב עמ' 707 |
|
| מקור | תרגום |
| אילו הם היחידים. | אלו הם היחידים |
| אילו שהן מתמנין פרנסין על הציבור. | אלו שהם מתמנים פרנסים על הציבור |
| מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה. | מכיוון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה |
| אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן | אלא מכיוון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן |
| כדיי הוא מצלייא ומתענייא. | כדאי הוא להתפלל ולהיענות |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
במשנה[1] נקבע כי אם לא החלו לרדת גשמים בשבעה עשר בחשוון[2] מתחילים היחידים להתענות, היינו לצום ולבקש על הגשמים. המשנה לא מבואר מה הכוונה ב'יחידים', ואגדה זו היא הראשונה בקובץ שבו הדוברים באגדות מבררים את זהותם.
האגדה נפתחת בשאלה מי הם אותם היחידים, והתשובה שניתנה היא כי אלו הפרנסים, כלומר מנהיגי הציבור. על קביעה זו עולה תמיהה, וכי מי שהתמנה על הציבור נעשה ראוי שתפילתו תיענה. אפשר כי השאלה נשענת על מקרים שבהם נתמנו לפרנסים אנשים לא ראויים. וכמענה נאמר שפרנס אשר התמנה ו'נמצא נאמן' כדאי שהוא יתפלל ותפילתו תיענה.
בעל הסוגיה אינו מבהיר מהו 'ונמצא נאמן'; אפשר כי התכוון לפרנס הממלא תפקידו באמונה, משתדל עבור הציבור שמינה אותו, ואפשר כיה התכוון שזהו פרנס הפועל ביושר ובנאמנות בכל הנוגע לגביית כספי הצדקה וחלוקתם.
[1] תענית פ"א מ"ד.
[2] המשנה הולכת לשיטתו של רבי מאיר; בשלושה בחשוון זו תחילת עונת הגשמים, המועד המוקדם לירידת היורה, ואילו השבעה עשר בחשוון זהו המועד המאוחר לירידת היורה.