עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב דף יד ע"א עמ' 72

בראשית רבה (מהד' תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יג

מדרש זוטא קהלת (מהד' בובר) פרשה א

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

בהקשרה של המשנה[1] '...על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב ...' נשאל בסוגיה 'כמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך...'. וכתשובה לשאלה מובאת בסוגיה דעתם של רבי חייא בשם רבי יוחנן  וכן רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש הקובעים 'כדי רביעה'. הכוונה ב'רביעה' היא שעל הקרקע להיות רוויה במים, אך לשם כך היה צריך להיות כתוב "רוויה". כתיבת 'רוויה' כ'רביעה' מאפשרת לדרשנים להתייחס לרווית האדמה כאל רביעה, כאל מעשה הפריית הנקבה בידי הזכר. ואכן רבי אחא[2] דורש בשם רבן שמעון בן גמליאל 'ולמה נקרא שמה "רביעה" שהיא רובעת את הארץ'.

על הקביעה הכללית 'כדי רביעה' נשאל בסוגיה: 'וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה'. בהקשר לשאלה מצטט בעל הסוגיה את הברייתא[3] שבה מובאת סברתו של רבי שמעון בן אלעזר 'אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחים כנגדו'. לפי הסברה רווית הקרקע הינה בפעולה כפולה של ירידת גשמים מלמעלה ועליית מי התהום מלמטה. את דבריו מעגן רבי שמעון בן אלעזר בדרישת הפסוק 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ...' (תהלים מ"ב ח'). תהום בלשון המקרא משמעותו מים רבים,[4] ונמצא כי הקול בנתיבי המים ב'צִנּוֹרֶיךָ' נשמע כאילו זרם המים העליון קורא לזרם המים התחתון.

רבי לוי מבאר את דברי רבי שמעון בן אלעזר כמעשה רביעה; לדבריו, המים העליונים הם הזכר ואילו המים התחתונים הינן הנקבה. המים העליונים בירידתם מרביעים את המים התחתונים, והתוצר של הרבעה זו הוא תנובת השדה. רבי לוי מעגן את סברתו בפסוק  'הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי יְהֹוָה בְּרָאתִיו' (ישעיהו מ"ה ח'). והוא דורש את 'תִּפְתַּח אֶרֶץ' כאישה הפתוחה לפריון (ויפרו ישע) לפני הזכר, ו'וְיִפְרוּ יֶשַׁע' כתוצר הפריון הזה שמצמיח את תנובת השדה.

---