עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור, מדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה מתבססת על מדרש הפסוקים 'מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל: אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ' (ישעיהו כ"א י"א – י"ב).

הדרשן העביר את דו השיח שבפסוקים המתנהל בין העם המודאג לבין שומר העיר לדו שיח בין העם המודאג לבין הנביא שמכונה 'רבנו ישעיהו'.

העם שאל: מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה'; 'לילה' הוא דימוי לצרה, לגלות, ומכאן מובן ששאלו מה תהיה אחריתם בגלות אדום. הנביא לא ידע לענות על השאלה, ולכן ביקש שימתינו עד שישאל את אל.[1]

ומשחזר אליהם, שאלו אותו 'שומר מה מליל'; המילה 'מִּלֵּיל' בשאלה ניתן להבינה כפשוטה, שהיא מדמה את הלילה לצרה, לגלות, ובמקרה זה הם שאלו אותה השאלה כמקודם. אך אפשר שהמילה נדרשה מלשון 'מִלֵּל', היינו, מה אמר האל, שומר העולם.

הנביא השיב: 'אמר שומר אתא בוקר וגם לילה'. הבוקר שעולה בו אור הוא דימוי לגאולה, לזמנים טובים, ואילו המילה 'לילה' היא דימוי לדבר מה חשוך, שלילי, לצרה, לגלות. כיוון שהתשובה כללה הן את הבור הן את הלילה הגיב העם ושאל 'וגם לילה', כלומר האם אחרי הגאולה שוב תהיה גלות.

הנביא עודד והבהיר כי 'הבוקר' הוא לצדיקים, ואילו 'הלילה' הוא לרשעים. אור לעם ישראל וחושך לאומות העולם. ומוסיף בהקבלה כי 'הבוקר' הוא לישראל, ואילו 'הלילה' הוא לאומות העולם.

העם השקוע במצבו הקשה שאל אימתי יגיע האור, והנביא ענה 'אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ', כלומר, הכול תלוי ברצונם, כאשר ירצו האור יגיע. העם שוודאי רצה בגאולה, לא הבין את תשובת הנביא והקשה: 'מי מעכב', מה גורם ל'בוקר' שאינו מגיע. והוא השיב: 'תשובה', היינו, חסרונה של התשובה מעכב את הגאולה. הוא הוסיף בקריאה (בלשון ציווי): 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ', שובו ובואו לאל.

האגדה באה לאשש את הדעה שהגאולה מותנית בחזרה בתשובה.

---

[1] מבחינה ספרותית זהו מפנה דרמטי, שכן הנביא הודה ביושר שאינו יכול לפענח את דברי עצמו, את נבואתו.