עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות (כל המקבילות להלן הן בשינויים)

בבלי מגילה כט ע"א

מכילתא דרבי ישמעאל (מהד' הורוביץ) בא מסכתא דפסחים פסקה י"ד ד"ה ויהי מקץ עמ' 52

ספרי במדבר (מהד' הורוביץ) בהעלותך פיסקה פ"ד ד"ה וינסו משנאיך עמ' 83

ספרי במדבר (מהד' הורוביץ) מסעי פיסקה קסא ד"ה ולא תטמא עמ' 222 – 223

במדבר רבה (וילנא) נשא פרשה ז י

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

בעל האגדה מביא ברייתא בשם רבי שמעון בר יוחאי ששנה כי השכינה גלתה עם ישראל לכול הגלויות שאליהן גלה . מכאן שהאל לא ניתק את הקשר עם הגולים, אלא נמצא יחד איתם. התנא לא הסביר את הסיבה להיות השכינה עם העם בגלות, אך ניתן להניח כי אין הוא נוטש את עמו גם בגלותו כעונש על חטאיו, אולי בשל חיבתו לעם על אף חטאיו,[1] ואולי כי בדומה לאב ובניו, כך השכינה גואלת את עצמה ואת בניה יחד איתה.[2]

האגדה בנויה מחמישה משפטים זהים החוזרים על עצמם למעט מילה אחת, זו שנוקבת בשם מקום הגלות. לאחר כל משפט נשאל 'מה טעמא', וכאסמכתא לכך שהשכינה גלתה לאותו המקום עם ישראל מובא פסוק.

מצרים – '...הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה' (שמואל א ב' כ"ז). הפסוק כפשוטו מציין שהאל נגלה לעם במצרים, ובפסוק כ"ט 'לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי...' האל המתגלה לעלי שואל בקובלנה אם נגלה לעם במצרים כדי שיבעטו בו. [3]

בבל – 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם' (ישעיהו מ"ג י"ד). הפסוק כפשוטו מעיד מפורשות שהאל גואל את ישראל מבבל.

מדי – 'וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם יְהֹוָה' (ירמיהו מ"ט ל"ח). הפסוק הוא חלק מיחידה המתארת את העונש שיטיל האל על עילם, ובעל המדרש הוסיף כי עילם היא מדי.[4] כמו כן הוסיף בעל האגדה פסוק שנועד לחזק את הדיעה כי עילם היא מדי '...וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה...' (דניאל ח' ב'). מצוין בפסוק שהעיר שושן נמצאת בעילם, ובמגילת אסתר (א' י"ד, י"ח) נאמר שהמלך הפרסי שלט במדי.

יוון – '...וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן...' (זכריה ט' י"ג). הפסוק כפשוטו מדבר על בני ציון שהאל יעוררם על הבנים ביון. כפשוטו מדובר בבני עם ישראל שישבו ביוון וקנו עבדים מציון, ואפשר כי יש בו רמז למלחמת יוון בצבא פרס שהיו בו גם גדודים מעם ישראל.[5] הדרשן קרא את מילות הפסוק כפשוטן ולא מתוך הקשרן, ולכן מובן שבני ציון יגאלו את הבנים שביוון.[6]

רומי – 'אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל' (ישעיהו כ"א י"א). לפי מדרש הפסוק של רבי יהושע בן לוי[7] האל נמצא בשעיר, היא רומי, והעם סובל מרומי, מכאן שהאל והעם מצויים יחדיו.

---

[1] קורבן העדה על הדף.

[2]ראה אברהם יהושע אשל, תורה מן השמים באספקלריה של היהדות,דפוס שונצין, לונדון ניו יורק תשכ"ב עמ' 63 – 70.

[3] ראו פירושו של רד"ק על המקום.

[4] עילם היא ממלכה קדומה המצויה בדרום מערב איראן. החל מ-610 לפנה"ס היא נכללה בממלכת מדי. (חיים תדמור, ערך 'עילם', אנציקלופדיה עבריתכו, עמ' 814 – 815.

[5] מרדכי זר כבוד, פירוש לספר זכריה, עמ' לח.

[6] בפרק מובאים פסוקים שבהם האל מוצג כמושיע וכנושע, ונראה כי לכן בחר הדרשן פסוק שיוון מוזכרת בו, כדי לומר שהאל מצוי בקרב עמו ביוון, ושניהם יוושעו יחדיו.

[7] ראו אגדה קודמת.