עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת דרשו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש את הפסוק '...אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר...' (ישעיהו כ"א י'), ובאגדה זו הביא בעל הסוגיה על אותו הפסוק מדרש של אמורא אשר פעל דור לפניהם.

רבי יהושע בן לוי הציג בדבריו דו-שיח אפשרי שבו יישאל אדם מישראל היכן אלוהיו. שאלה מעין זו שאלו לא אחת עובדי אלילים כיוון שישראל עבדו לאל אשר אינו נראה לעין כאלוהיהם, ולכן נימת שאלתם הייתה מתגרה ורומזת לאי קיומו של האל.[1] אפשר כי הדרשן התכוון שהשואל הוא אדם נוכרי הרואה מצבו הקשה של עם ישראל תחת עול השלטון הרומי, ושואל בלעג היכן האלוהים שאמור להושיעם, ואפשר כי השואל הוא אדם מישראל שאינו רואה גאולה בעתיד הקרוב ותמה בכאב היכן האלוהים.

התשובה בכרך הגדול שברומי מפתיעה; ניתן להבינה בכמה אופנים:

א.      בתחילת הסוגיה דנו בדרכי הגאולה, וייתכן שהתשובה חוזרת לנושא זה. לטענת הדרשן, הקושי בחיים תחת שלטון רומי הינו רצון האל או דרכו להשיב את העם בתשובה ולגאול אותו.

ב.      הפסוק '...אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר...'. משמש כאסמכתא ל'בכרך הגדול שברומי'. הדרשן מחדש דרך נוספת[2] לקריאת הפסוק: 'אֵלַי' נדרש כ'האל שלי'. האל שלי קורא משעיר, משמע שם הוא נמצא.

ג.       רומי היא הנוגשת, ולפי הדרשן האל 'קֹרֵא מִשֵּׂעִיר', משמע הוא מצוי בקרבת העם כדי להושיעו. אין לכך סימוכין באגדה זו, אולם ניתן להבין כך מברייתא בשמו של התנא רבי שמעון בר יוחאי,[3] הדורש כי השכינה גולה לכל מקום שגלו ישראל, ובאשר לרומי נאמר בה: 'גלו לרומי השכינה עמהן. מה טעמא. אלי קורא משעיר ...'.

באגדה זו המדרש '...אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר...' הוא המשך למדרשים באגדה הקודמת, וכמו כן הוא משמש פלטפורמה עליו בנויה האגדה הבאה.

---

[1] ראו שמות רבה פרשת בא פרשה טו; פסיקתא רבתי (מהד' איש שלום) פיסקא לו - קומי אורי ד"ה [אמרו] שבוע שבן.

[2] שתי דרכים אחרות נדרשו באגדה הקודמת. דרשן אחד דרש: אֵלַי, היינו, הנביא ישעיהו אומר בגוף ראשון שאליו קֹרֵא עם ישראל מִפני צרותיו מִשֵּׂעִיר. הדרשן השני דרש: אֵלַי כ'אֵלִי', ונראה שכוונתו מאיכן האל יזדווג, היינו, יתחבר וישמע קולי,

[3] ראו להלן תשובה וגאולה – אגדה ד תענית פ"א ה"א דף סד ע"א עמ' 705