עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

ירידת גשמים קשורה לדרך התנהלותו של עם ישראל כפי שכתוב בתורה: 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ...' (דברים י"א י"ג – י"ד). קשר זה מסביר את הסיבה לעיסוקן של אגדות קודמות בנושא תשובה וגאולה.[1] ואגדה זו חוזרת לאותו הנושא; מובאים בה מדרשים על מילים מתוך הפסוקים 'מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל: אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ' (ישעיהו כ"א י" – י"ב). הפסוקים כפשוטם עוסקים בנבואה על חורבנו של שבט ישמעאלי ששמו 'דּוּמָה',[2] אולם באגדה חכמים דורשים אותם בהקשר לגאולה.

רבי חנינה בנו של רבי אבהו הביא מדרש בשמו של רבי מאיר, ואמר כי ליד הביטוי 'מַשָּׂא דּוּמָה' כתוב בספרו של רבי מאיר[3] 'משא דומי'. הביטוי המקראי 'מַשָּׂא דּוּמָה' פותח את נבואת ישעיהו שראשיתה בתיאור חששם של בני העם ממלחמה המביאה עימה חורבן ומוות.[4] רבי מאיר כתב 'משא דומי', ו'דומי' משמעה דממה. כוונתו של רבי מאיר אינה ברורה, אפשר שרמז על הצורך בשתיקה לפני מרד בר ככובא ואחריו בשל הגזירות שגזר השלטון הרומי, ואפשר שאכן כיון את דברי הנבואה לרומי. ניתן לשער שבעל האגדה אשר שילב את המדרשים על 'שעיר' כסמל לרומי הבין שכוונת רבי מאיר היא לדרוש את נבואת החורבן על רומי. פרשנים[5] חיזקו הבנה זו כשהצביעו על הדימיון בין צליל המילה 'דומי' לצליל 'רומי'. מכל מקום להבנתו כאשר יבוא חורבן על רומי תבוא הגאולה לישראל.

שני אמוראים דרשו את 'אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר', רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש;

-          הראשון דרש: אֵלַי, היינו, הנביא ישעיהו אומר בגוף ראשון שאליו קֹרֵא עם ישראל מִפני צרותיו מִשֵּׂעִיר, כלומר, מארץ שעיר היא ארץ אדום, שעל פי המסורת המדרשית רומי היא 'ממשיכת' אדום.[6]

-          השני דרש: אֵלַי כ'אֵלִי', ונראה שכוונתו מאיכן האל יזדווג, היינו, יתחבר וישמע קולי, והתשובה היא 'מִשֵּׂעִיר', מרומי.[7]  אפשר ש'יזדווג' הוא במשמעות קרוב, כלומר, גם בשעיר האל קרוב.[8] 

בבסיס שני המדרשים, הן זה של רבי יוחנן הן זה של ריש לקיש, נרמז מצב העם בזמנם, קשייו תחת עול שלטון רומי, ולכן מדרשיהם נושאים נחמה, האל ישמע את קול העם ויושיעו מיד רומי.

באגדה קודמת[9] נמסר משמו של רבי אליעזר: 'אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים לעולם'. שלושת הדרשנים שדרשו את שעיר כרומי ואת הגאולה שתבוא, לא ראו בתשובה תנאי בלעדי לגאולה, מכאן שלעמדתם האל יביא את הישועה והגאולה בחסדו וברצונו. 

---