עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

דברים רבה (מהד' וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב' סימן כ"ג

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל לבבלי תענית דף ג ע"א

 

סוגה

מימרה ומדרש.

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו עניינה גאולה, ומובאים בה שלושה קובצי מדרשים. בקובץ הראשון בעל האגדה דרש את הסיבות בגללן נגאלו בני ישראל במצרים ובשני האחרים את הסיבות בגללן עתידים בני ישראל להיגאל בעתיד לבוא.

שלושת הקבצים עוצבו במבנה זהה: בתחילה מובא פסוק מהמקרא, ואחריו נאמר הגורם לגאולה שהוא משמש לה כאסמכתא.

קובץ מדרשים ראשון – הדברים בגללם נגאלו ישראל במצרים

בחלק זה נלקחו הפסוקים מספר שמות,[2] מפרק שעוסק בשעבוד ובגאולה שתגיע. הפסוקים (חוץ מהרביעי) נדרשים כפשוטם.

-          'מתוך צרה' – הפסוק 'וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ' מתאר בצמצום את ה'צרה' את עבודת הפרך שעבדו ישראל במצרים.

-          'מתוך צווחה' – הפסוק 'וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם' מתאר כפשוטו את צווחת-זעקת מתוך הקושי הנורא בו היו מצויים כעבדים במצרים.

-          'מתוך זכות אבות' – הפסוק 'וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב' מתאר כפשוטו את הברית שכרת האל עם שלושת האבות, אפשר כי הכוונה לברית בין הבתרים שבה נאמר לאברהם כי זרעו יהיה משועבד בארץ לא להם ארבע מאות שנה.[3] ואפשר כי מדובר בהבטחת האל ליצחק וליעקב על זרעם לעתיד לבוא.[4]

-          'מתוך תשובה' – הפסוק 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' אינו נדרש כפשוטו. בהקשר לתשובה נדרש הפסוק כי האל רואה ללב העם ושעזב את דרך החטא,[5] האל רואה כי כראוי העם לגאולה מצד עצמו, מצד התנהגותו.

-          'מתוך הקץ' – כוונת 'וַיֵּדַע אֱלֹהִים' שהאל יודע כי הגיע הקץ לשעבוד ובאה העת לגאולה.

קובץ מדרשים שני – הדברים שיביאו לגאולת ישראל בעתיד לבוא

בחלק זה נלקחו הפסוקים מספר דברים,[6] מדברי משה המזהיר את העם לשמור את מצוות האל, ואחרי תיאור החטאים שיחטא העם בעתיד, הוא מנבא שהעם יבקש את אלוהיו, ימצאנו וידרוש אותו בכל לבבו ונפשו.[7] מיד בסמוך מובאים שני הפסוקים הנדרשים בקובץ זה.

-          'מתוך צרה' – 'בַּצַּר לְךָ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ'; הפסוק והמדרש מדברים בצרה שתעורר את העם לתשובה.

-          'מתוך תשובה' – 'וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ'; הכוונה בביטוי 'בְּאַחֲרִית הַיָּמִים' בפסוק זה היא בסיומה של התקופה הקשה, אז 'וְשַׁבְתָּ', היינו העם ישוב בתשובה.

-          'מתוך רחמים' – גורם זה לגאולה כולו מותנה באל שהוא רב חסד ורחמים; לפי הפסוק 'כִּי אֵל רַחוּם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' ימצא העם את האל בסוף אותה תקופה קשה כיוון שהאל רחום.

-          'מתוך זכות אבות' – 'לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ'; ובהמשך ישיר לרחמי האל בדעתו לאחוז בעם ולא להרפות ממנו בשל הברית שכרת עם אבותיו.

קובץ מדרשים שלישי – הדברים שיביאו לגאולת ישראל בעתיד לבוא

בחלק זה מתבסס הדרשן על פסוקים מפרק בתהילים[8] שמפורטים בו חטאי ישראל בעבר הן במדבר הן בארץ ישראל, הם נענשו ונגאלו, אך שבו לחטוא עד שהאל זכר את בריתו לעם שפונה אליו בתחינה לישועה. הגורמים לגאולה בקובץ זה זהים לאלו שהובאו בקובץ הראשון שעוסק בגאולת ישראל במצרים.

-          'מתוך צרה' – 'וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם' – אף כי הרבו ישראל לחטוא האל לא העלים עיניו מהם, אלא ראה בצרתם

-          'מתוך צווחה' – 'בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם' – בפסוק זה נרשת המילה 'רִנָּתָם' כצווחה, אף כי מובנה כפשוטה הוא בתחינתם.

-          'מתוך זכות אבות' – 'וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ' הפסוק נדרש כפשוטו.[9]

-          'מתוך תשובה' – 'וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָיו' – הפסוק כפשוטו מדבר על חזרת האל מההחלטה להעניש את העם, הוא שינה את הגזירה ברוב חסדו. אין לדעת אם הדרשן כיוון דבריו כאן לתשובת האל (כפשוטו של פסוק) או לחזרה בתשובה של העם שהביאה את האל בחסדו להושיעו.

-          'מתוך רחמים' – 'וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים' – הפסוק כפשוטו מדבר על כך שאלו שישבו את ישראל ינהגו בעם ברחמים, אך בהקשר זה הכוונה שכל אשר האל קובע לישראל, מתוך רחמים הוא קובע.

בחינת הגורמים לגאולה בשלושת קובצי המדרשים, הן זו שבעבר והן זו שבעתיד, מעלה את השאלה, האם כל גורם לכשעצמו עשוי להביא את הגאולה או כולם יחדיו. מבחינה לשונית, אפשר שכל גורם לכשעצמו יביא את הגאולה, אך נראה כי המדרשים הנשענים על פסוקים עוקבים ועל מבנה קבוע של 'צרת העם – צווחתו וזעקתו – היזכרות האל בברית אבות – גאולה' מובילים למסקנה כי שילובם יחדיו הוא שיביא את הגאולה. כמו כן נראה כי יש לכך רמז גם באגדה עצמה; בשורה השלישית נכתב 'מתוך הקץ. הדא היא דכתיב', משמע כל שכתוב לאחר מכן הוא שמשמש כבסיס ל'קץ', לכך שהיגע מועד הגאולה.

ועניין שני הוא השאלה אם המדרשים באו לחזק את השקפתו של רבי אליעזר שאם ישראל לא יעשו תשובה לא ייגאלו לעולם, או שנועדו לחזק את השקפתו של רבי יהושע שהאל יביא את הגאולה בחסדו ללא תלות בהתנהגות העם. העולה מבחינת הגורמים לגאולה הוא כי ה'תשובה', שאותה ראה רבי אליעזר כגורם בלעדי לגאולה, מופיעה בהם, אך אין היא הגורם האחד והבלעדי לבוא הגאולה. מכאן שניתן להניח כי המדרשים מחזקים את השקפתו של רבי יהושע, לפיה האל יביא את הגאולה ללא תלות בתשובת העם. עם זאת מן הראוי לציין כי אין במדרשים התעלמות מדברי רבי אליעזר אודות צרה גדולה שתביא את העם לידי תשובה.

---

[1] נבחר שלא לכתוב כאן בתרגום 'מתוך הקץ' שכן זו הוספה של אחד ממגיהי כ"י ליידן. כמו כן עורכי המהדורה המדעית של כתב היד בהוצאת האקדמיה ללשון ציינו באמצעות הסימון { } שזהו ייתור במסירה.

[2] 'וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים' (פרק ב' כ"ג – כ").

[3] ראו בראשית ט"ו י"ג.

[4] ראו בראשית כ"ו כ"ד, וכ"ח י"ד.

[5] קרבן העדה על הדף ד"ה ה"ג מתוך צרה וכו'; הפני משה על הדף ד"ה וירא אלהים את בני ישראל.

[6] 'בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: כִּי אֵל רַחוּם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם' (דברים ד' ל' – ל"א).

[7] ראו שם פס' כ"ט.

[8] וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חסדו חֲסָדָיו' תהילים ק"ו מ"ד – מ"ה).

[9] ראו לעיל ההסבר על גורם זה בקובץ המדרשים על הגאולה במצרים.