עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בבלי סנהדרין צז ע"ב (מקבילה חלקית ובשינויים)

מדרש תנחומא (מהד' בובר) פרשת בחקותי (מקבילה חלקית ובשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[2] מובאת מחלקת בין רבי יהושע לבין רבי אליעזר בדבר המועד שבו יש להזכיר גבורות גשמים, לדעתו של רבי אליעזר ביום טוב ראשון של סוכות, ולדעת רבי יהושע ביום טוב אחרון של החג כיוון שגשם היורד בסוכות הוא סימן קללה. רבי אליעזר טען שהכוונה היא רק להזכיר את גבורות האל 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ולא לשאול גשמים, כלומר, לא לבקשם.[3] על כך השיב לו רבי יהושע בשאלה רטורית:[4] 'אם כן לעולם יהא מזכיר'. משמע, שאפשר תמיד (כל השנה) להזכיר כיוון שאין כאן בקשה.

בסוגיה הובאה ברייתא המשמשת כתשובת רבי אליעזר על שאלתו הרטורית רבי יהושע: 'אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. בעונתן הן חביבין כתחיית המתים'. איזכור תחיית המתים הוא שמוביל לשיח בדבר הגאולה, שגם בו חלוקים שני החכמים.

לשיטת רבי יהושע האל יביא את הגאולה בחסדו ללא תלות בהתנהגות העם, ואילו לדעת רבי אליעזר ישראל ייגאלו רק לאחר שיחזרו בתשובה.

האגדה בת שני החלקים בנויה בעיקרה על דו-שיח בין החכמים בנושא הגאולה, הם מביעים עמדתם ודורשים פסוקים כדי לחזק את דבריהם.

חלק א – רבי אליעזר מביע את עמדתו

רבי אליעזר פותח ומביע את עמדתו על דרך השלילה: 'אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים לעולם'. על פי דבריו עולה כי אין זמן קבוע לגאולה, היא תבוא רק כאשר עמם ישראל יעשה תשובה. כאסמכתא לדבריו דרש את הפסוק '... בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן ...' (ישעיהו ל' ט"ו). 'בְּשׁוּבָה' נדרשת כתשובה, 'וָנַחַת' נדרשת ככניעה, ומכאן למד רבי אליעזר שהתשועה תבוא לעם רק לאחר תשובה והכנעה. על כך השיב רבי יהושע בשאלה, שלמעשה מביעה את עמדתו: 'וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם', הוא תמה אם הגאולה לעולם לא תבוא אם העם לא חזור בתשובה, ומובן שלעמדתו אין הגאולה תלויה במעשי העם אלא ברצון האל.

רבי אליעזר הגיב כי האל יעמיד רודן שילחץ את ישראל, כמו המן בזמנו, ובעת צרה פונה העם לאל וחוזר בתשובה, ולחיזוק דבריו דרש את הפסוק: '... וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ' (ירמיהו ל' ז'). המילה 'וּמִמֶּנָּה' היא המרכזית בדרישת הפסוק; אם היא משמשת כמושא הרי שהעם ייוושע מהצרה, אך ניתן להבינה גם כתיאור, ואז מובנה 'בגללה', כפי שדרש רבי אליעזר. מן הראוי להעיר כי בהמשך הפרק בירמיהו אכן מדובר על העם החוזר בתשובה ועובד לאל.

השיח משנה את 'כיוונו'; עד כה רבי אליעזר הביע עמדתו ורבי יהושע הגיב, ואילו עתה רבי אליעזר הוא שנדרש להגיב לאסמכתאות שהביא בן הפלוגתא שלו מהמקרא כבסיס לדבריו.[5]

חלק ב – רבי יהושע מביע את עמדתו

רבי יהושע ציטט את הפסוק: 'כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' (ישעיהו נ"ב ג'), ודרש את '...וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' כגאולה שלא תבוא בכסף, היינו במעשי צדקה המשקפים תשובה, מכאן שאין הגאולה תלויה בתשובה.

רבי אליעזר לא הגיב, אך בעל הסוגיה התערב ושאל כיצד רבי אליעזר היה מפרש פסוק זה. הוא אף השיב בשמו 'תשובה', היינו לא בכסף הם ייגאלו אלא בתשובה. הוא הוסיף פסוק ממשלי העוסק אף הוא בכסף 'צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ...' (משלי ז' כ') שבו נדרשת המילה 'הַכֶּסֶף' כצדיקים.[6]

רבי יהושע המשיך להביע עמדתו שאין הגאולה תלויה בתמעשי ישראל ובתשובתו ודרש את הפסוק 'אֲנִי יְהֹוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה' (ישעיהו ס' כ"ב). הפסוק משולב בפרק שעניינו הבטחות האל לנחמה וברכה שיבואו על ישראל וירושלים, והאל אומר שהוא יחיש את הגאולה בזמנה. המילה 'אֲחִישֶׁנָּה' מדגישה כי הגאולה תבוא ברצונו של האל.

גם על מדרש זה רבי אליעזר לא השיב ובעל הסוגיה התערב, שאל איך רבי אליעזר היה מפרש את הפסוק ואף ענה באמצעות מדרש על הפסוק 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ' (דברים י' י"ב). הפסוק מפרט את דרישות האל מישראל: יראת האל, הליכה בדרכיו, עבודת האל ואהבה לו – דרישות שהן מהות החזרה בתשובה. הפסוק נפתח במילה 'וְעַתָּה', וניתן להניח כי מתכתבת עם המילה 'בְּעִתָּהּ', ומכאן שהגאולה תבוא 'בְּעִתָּהּ' רק '...עַתָּה' לעם שהוא ירא אלוהים, לעם החוזר בתשובה.

בעל האגדה[7] שילב בשיח התנאים את מימרת רבי אחא שאמר בשם רבי יהושע בן לוי: 'אם זכיתם אחישנה. ואם לאו בעיתה'. בחינת דבריו מצביעה על קבלת שתי עמדות התנאים בהבדל קל; אכן האל יביא את הגאולה ללא תלות במעשי העם ובתשובתו, אך אם העם יזכה, היינו יהיה בעל זכויות כיוון שחזר בתשובה, האל יחיש את הגאולה.

רבי יהושע סיים את טיעונו בפסוק: 'וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה' (דניאל י"ב ז'). הפסוק כפשוטו מדבר ב'הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים', הוא מלאך ה'[8] הנשבע בישועת העם לאחר 'וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ', כלומר כל הצרות תכלינה לאחר עת קשה ביותר שתבוא על העם. מכל מקום על פי הפסוק נאמרת הבטחה בשבועה שהגאולה בוא תבוא מהאל וברצונו.

בסיום אמר בעל האגדה: 'איסתלק ר' ליעזר'; אף כאן אין תגובה ישירה של רבי אליעזר אלא אמירה של בעל האגדה, כביכול לא היה לו לרבי אליעזר כל תשובה לרבי יהושע, לכן פרש מהשיחה.

עמדתו של רבי יהושע התקבלה, אך מן הראוי לציין שמשולבים בה גם מדיעותיו של רבי אליעזר הן בהעמדת תקופה קשה שיש בה רודנות כלפי העם הן בכך שהחזרה בתשובה עשויה לזרז את הגאולה.

---

[1] שורה זו והבאה אחריה עניינן בדעות אחרות שמביעים שני החכמים בעניין הגאולה. ראו בבלי סנהדרין צז ע"ב: 'רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה - אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב'.

[2] תענית פ"א מ"א.

[3]רש"י בבלי ברכות לג ע"א ד"ה מזכירין גבורות גשמים: משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח; ד"ה ושואלין: ותן טל ומטר, לשון בקשה.

[4] בסוגייתנו נכתב 'אמרו', אך במשנה נכתב 'אמר לו', היינו זו תשובת רבי יהושע שנאמרה כשאלה רטורית.

[5] המעבר לחלק ב' אינו חד וברור, ניתן להבחין בו בדיעבד משמתברר כי מובאים בו דברי רבי יהושע ללא תגובת רבי אליעזר.

[6] ראו קרבן העדה על הדף ד"ה צרור הכסף לקח בידו, שיירי קרבן על הדף ד"ה כמה דאת אמר וכו', פני משה ד"ה כמה דאת אמר וכו' – הפרשנים מתבססים על מדרש הפסוק בבבלי סנהדרין צז ע"ב.

[7] ואפשר עורך הסוגיה.

[8] שמואל הכהן ויהודה קיל, פירוש לספר דניאל, עמ' רצט.