עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומשל

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1]מצויה מחלוקת על על העיתוי בו יש להתחיל להזכיר את 'גבורתו'[2] של האל כמוריד גשמים. לדעת רבי אליעזר, מיום טוב ראשון של חג הסוכות, ואילו לדעתו של רבי יהושע מיום טוב האחרון של החג.

בעל הסוגיה הביא שני טיעונים אפשריים לעמדתו של רבי אליעזר;

הטיעון הראשון מתבסס על חיוב לקיחתם של ארבעת המינים בחג הסוכות.[3] ייחודם של ארבעת המינים הוא שבית גידולם על המים,[4] ומצוותם בחג שבו נידונים על המים.[5] מסיבה זו הם משמשים כפרקליטים המייצגים את בני האדם בעומדם לפני האל בבקשה למים. תירוץ זה הינו תירוץ הגותי להצמדת ארבעת המינים לחג, שכן אין בארבעת המינים ובדין על המים כדי לשמש סיוע לדעות החולקות, אך יש למצוא בו סיבה לגיטימית להדדיות בין קיום מצוות האל לבין בקשותיו של האדם מהאל.

הטיעון האפשרי השני שהביא בעל הסוגיה לעמדתו של רבי אליעזר הוא כי זה הזמן הנכון לאדם לבקש מהאל. הנימוק מובע באמצעות משל שבו האל הוא האדון, והאדם הינו העבד. במשל נבדק העיתוי ההולם שבו העבד מבקש את טובת אדונו. ובעניין זה חלוקים רבי אליעזר ורבי יהושע.

לדעתו של רבי אליעזר, ראוי לעבד לבקש בקשה מרבו בעת שהוא משמש אותו. ובנמשל, בחג, עת נוטלים ישראל את ארבעת המינים כמצוות האל, זהו הזמן לבקש על הגשמים.

לטענת רבי יהושע הזמן הנכון לבקשת העבד מאדונו הוא '...משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו...', היינו, משמש אותו במידה מספקת, ובזמן זה 'רוח רבו נוחה מימנו', כלומר אדונו מרוצה ממנו – זמן זה משתמע כיומו האחרון של חג. יתר על כן,[6] נוהג שבעולם שאין העבד מבקש שכרו אלא בסיום עבודתו, משמע ביומו האחרון של חג.

---

[1]משנה תענית פ"א מ"א.

[2]חכמים ראו בהורדת הגשם והטל חלק ממעשה הגבורה של האל. הבנה זו באה לביטוי בברכה השנייה והקבועה של תפילת שמונה עשרה הפותחת בנוסח 'אתה גיבור לעולם ה'...' ומונה את הורדת הגשם כחלק מגבורתו.

[3]ויקרא כ"ג מ': 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים'.

[4]ראו קורבן העדה על המקום.

[5]ראו משנה ראש השנה פ"א מ"ב.

[6]בסיפור מובא טיעון זה תחת "דבר אחר".