מן הדא

מן הדא[1]

מילולית פירושו 'מזה', 'מזו'; מונח להצעת מקור. אחריו יובא מקור או הוכחה לדברים שהוזכרו לפניו. המקורות עשויים להיות פסוקים מהמקרא עם או בלי דרשות, מקורות תנאיים, נוהג מקובל, מקרה וכד'.

הביטויים 'מהדא', מן הדין', 'מן ההיא', ולעיתים 'מן הכא' משמשים באותו המובן.

[1] ההגדרה מתבססת על מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 439 – 440.