עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 130

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה זו עימת בעל הסוגיה שני מקורות תנאיים, ברייתא ומשנה, המציגים שתי השקפות עולם מנוגדות בנוגע לאלו הזקוקים לצדקה ואינם נוטלים אותה.

האגדה נפתחת בברייתא שקובעת כי אדם עני אשר זקוק לצדקה אך אינו לוקח ממנה, הרי הוא שופך דמים, ואין לרחם עליו בשל עוניו. הקביעה שהוא שופך דמים קשה, אפשר שלכן הוסיף אמורא אנונימי[2] הסבר מדוע אין לרחם על אותו אדם. אותו אדם עני לא ריחם על חייו ולא על חיי אחרים. במילים אחרות, אפשר שהוא העמיד את בני ביתו בסכנת מוות בשל רעב, לכן אין לרחם עליו. [3]

אחרי הבאת הברייתא ציטט בעל האגדה את המשנה '...וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו ועל זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בי'י והיה י'י מבטחו'.

תפיסת העולם שמבטא התנא קמא היא גמול הולם לכל אדם; מי שאינו זקוק למתנות עניים ולצדקה, ואף על פי כן לוקח, פוגע באלו הזקוקים להן, לכן עונשו יהיה שלא ימות עד שיתרושש ויזדקק לצדקה. לעומת זאת מי שאכן עני וזקוק למתנות עניים וצדקה, אך נמנע מלקחתן, דוחק את עצמו כדי לא להישען על הציבור ולהטריחו, הוא ימות בשיבה טובה ויתעשר דיו כדי לפרנס אחרים. הדובר מחזק דבריו בפסוק 'בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ' (ירמיהו י"ז ז'), כלומר, ברוך הוא האדם אשר בוטח באל שיעזור לו, יפרנסו ויוציאו מעוניו, אדם זה יהיה האל מבטחו.[4]

בחירתו של בעל הסוגיה לסיים את האגדה החותמת את מסכת פאה בציטוט המשנה מעידה כי הוא נוטה להשקפה האופטימית שבה, תומך בה ומאמין כי הבטוח באל, האל יהיה מבטחו.

---

[1]הכוונה כאן לברייתא. ראה יעקב נחום הלוי אפשטין מבוא לנוסח המשנה,א, עמ' 442 וכך מביא סוקולוף בעמ' 278 כסיכום. זו ברייתא.

[2]התוספת בארמית מלמדת שהיא אינה חלק מהברייתא הנאמרת בעברית. זביר שהיא תוספת של אחד המאוחרים לזמנה של הברייתא.

[3]ראה רעיון דומה בתוספתא מסכת בבא קמא , פ"ט, הלכה ל"א מהדורת ליברמן עמ' 49 )

[4] הפסוק בהקשרו הוא אחד מארבעה פסוקים שעניינם ניגוד בין אדם ארור אשר בוטח באדם וסר ליבו מהאל, סופו שייהיה ערירי ולא יראה בטוב. לעומת זאת הבטוח באל ומצפה לישועתו .

ירמיהו י"ז ה – ח': 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן יְהֹוָה יָסוּר לִבּוֹ: וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא ירא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי'.