עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 130

 

מקבילות

ירושלמי שקלים פ"ה ה"ו דף מט ע"א עמ' 622

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו משולבת בין אגדות שעוסקות בכספי צדקה, ואפשר כי באה ללמד על סדרי עדיפות בשימוש בכספי הצדקה.

רבי חמא בר חנינא שפעל בציפורי ורבי הושעיא שפעל בטבריה ביקרו בבתי כנסת בלוד.[3] רבי חמא בר חנינא ציין כי אבותיו השקיעו ממון רב בבתי כנסת אלו, ופרשנים[4] ציינו כי הם לא רק הקימו את בתי הכנסת אלא קישטו אותם והפכום למפוארים. רבי הושעיא ענה לו בשאלה שיש בה ביקורת על אבותיו של רבי חמא בר חנינא: כמה בני אדם אבדו בתמורה לממון ששולם על הידורם של בתי הכנסיות? וכי לא היה נכון יותר שהאנשים יעמלו בתורה ויתפרנסו בממון זה?

המספר הציג באמצעות דבריהם של שני החכמים שתי דעות מנוגדות לשימוש נכון בכספי צדקה.

---

[1] העיר לוד הייתה מרכז יהודי בימי המשנה והתלמוד. היא עברה משברים בשל התנכלות השלטון הרומי לקבילה היהודית שבה (פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב, עמ' 88 – 92).

[2] הפני משה (על המקום) מסביר כי צריך היה להשקיע בפרנסת המבקשים ללמוד.

[3] על מרכזי לימוד התורה וההנהגה באותה תקופה ראו ישראל ל' לוין, מעמד בחכמים בא"י בתקופת התלמוד, עמ' 53 – 61.

[4] קורבן העדה, יפה מראה ומהר"א פולדא על הדף במקבילה בירושלמי שקלים.