עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 130

 

מקבילות

ירושלמי שקלים פ"ה ה"ו דף מט ע"א עמ' 622

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו מצטרפת לקובץ אגדות העוסקות בדרך הראויה שיש לנהוג בעני. באגדה שני סיפורים, השני משתלשל מהראשון, ולמעשה הוא חלק ממנו, שכן אחת הדמויות מספרת אותו לדמות השנייה. עיקרו של הסיפור הוא ברכה מיוחדת שברכו סומים את המיטיבים עימם.

מספר אנונימי מסר כי בנו של רבי הושעיא רבה למד אצל רב עיוור,[5] וכי רבי הושעיא הגדול נהג לאכול עימו ארוחת אחת בכל יום.

פעם אחת, משהגיעו אורחים לביתו, סטה ממנהגו, אך בערבו של אותו היום בא לעיוור כדי להתנצל ולהסביר את סיבה בגללה לא אכלו יחדיו, היו לו אורחים והוא חשש שמא יפגעו בכבודו.[6] העיוור השיב: 'אתה פייסת למאן מיתחמי ולא חמי. דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פייוסך'. התשובה מעוצבת משני משפטים מקבילים בתקבולת ניגודית:

-          המשפט הראשון מתחיל ב'אתה פייסת', והשני מסתיים ב'יקבל פיוסך'.

-          בשני המשפטים ישנו משחק מילים הנשען על הפועל חמי: 'דמיתחמי''חמי'.

-          במשפט הראשון הפיוס מופנה למי שנראה אך לא רואה, הרב העיוור, ואילו במשפט השני מקבל הפיוס הוא הרואה ואינו נראה, האל.

ניתן להבין את דברי העיוור בשתי משמעויות: האחת כדחיית התנצלותו של רבי אושעיה הגדול, האל הוא שיקבל את פיוסו, האל הוא שאמור להחליט אם להתפייס. והמשמעות השנייה היא קבלת ההתנצלות, ויתירה מכך גם האל יקבל את הפיוס, ומכאן מובן שיברך את המפייס. משאלתו של רבי אושעיא מובן שהוא ראה בדבריו ברכה.[7] רבי הושעיא שאל: 'הדא מנא לך', שאלה שעשויה להעיד על התפעלותו רבי הושעיא מהתשובה החכמה,[8] ואפשר שמבטאת תימהון מדוע מי שמפייס אדם עיוור ראוי לברכה גדולה שכזאת.[9] העיור ענה כי למד זאת מהתנא רבי אליעזר בן יעקב.

המלמד העיוור סיפר לרבי אושעיא רבה את הסיפור על עיוור שהגיע לעירו של רבי אליעזר בן יעקב. באירוע ציבורי או פרטי, מכל מקום אירוע שהשתתפו בו רבים מבני העיר, ישב התנא על מושב נמוך משל העיוור כדי לבטא את עליונותו של העיוור. סביר להניח כי התנא עשה זאת בכוונה כדי שהציבור יתרשם מגדולת העיוור, ויכבדוהו כך שלא יחסר לו דבר. מדברי בני העיר 'דאילולא דהוא בר נשא רבאלא יתב ליה ר' אליעזר בן יעקב לרע מיניה' מובן שאכן כך הבינו, ולכן עשו לו לסומא פרנסה מכובדת, היינו, קיימו אותו ברמת מחיה ראויה.

הסומא הבין כי מכבדים יותר מהרגיל, שאל מדוע, וסיפרו לו על מעשהו של רבי אליעזר בן יעקב. מששמע זאת התפלל על רבי אליעזר בן יעקב: 'אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי. דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך[10] ויגמול יתך חסד'. התפילה מבטאת הכרת תודה גדולה, הוא העני הסומא לא יכול לגמול לרבי אליעזר בן יעקב, ולכן ברך כי האל שאינו נראה אך רואה את מעשי האדם, הוא שייתן לו שכרו ויגמול לו חסד.

גם בתפילת העיוור על רבי אליעזר בן יעקב אין דחייה או האשמה, אלא תפילה שיזכה לחסד.

---