מתן צדקה – אגדה ד פ"ח ה"ח (ה"ט בכ"י ליידן) דף כא ע"ב עמ' 113 |
|
מקור | תרגום |
נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחד. | נחמיה איש שיחין פגע בו ירושלמי אחד |
אמ' ליה. זכי עימי חדא תרנגולתא. | אמר לו זכה עמי(תן לי צדקה)[1] תרנגולת אחת. |
אמ' ליה. הילך טימיתיה וזיל זבין קופד. | אמר לו הרי לך ערכה של ארוחה[2] לך וקנה בשר |
ואכל ומית. | ואכל ומת |
ואמ'. בואו וספדו להרוגו שלנחמיה. | אמר בואו וספדו להרוגו של נחמיה |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 130
מקבילות
ירושלמי שקלים פ"ה ה"ו דף מט ע"א עמ' 622
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
האגדה מצויה ברצף של סיפורים העוסקים בדיני צדקה וברגישות שאותה יש לנקוט בעת מתן הצדקה.
עני מירושלים בקש מנחמיה איש שיחין שייתן לו כצדקה בשר תרנגולת לארוחה, אך החכם המליץ לעני שיאכל בשר מהבקר, ואף נתן לו בלב רחב כסף לכיסוי עלותה של ארוחה זו.
העני קיבל את המלצתו של נחמיה איש שיחין, אכל מבשר הבקר ומת. יש להניח כי סיבת מותו הייתה שלא היה רגיל לבשר הבקר ואכילתו גרמה לו נזק. נחמיה איש שיחין חש עצמו אחראי למותו של העני וקרא לציבור: 'בואו לספוד להרוגו של נחמיה'.
נמצא שבעל הסוגיה בא ללמד כי כשם שיש חובה לתת לעני שירד מנכסיו 'כדי מחסורו'[3]
קיימת חובה שלא לתת לעני צדקה שהיא מעבר 'למחסורו', מעבר לרמת החיים שהוא רגיל אליה, שכן יש בכך סכנה לבריאותו ואפשר גם לחייו.
[1] סוקולוף, ערך 'זכי', עמ' 177. הוא מתרגם: to give charity.
[2] סוקולוף, ערך 'הילך', עמ' 163, וערך 'טימיתה', עמ' 223.
[3] ראו על כך אגדות בפרק זה הלכה ז'.