עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 130

 

מקבילות

ירושלמי מסכת שקלים פ"ה ה"ד עמ' 622

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש וסיפור

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו מצטרפת לשרשרת אגדות שעוסקות בדרך הנכונה בה יש לתת צדקה לעני.

רבי יונה דרש את חלקו הראשון של הפסוק 'אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה' (תהילים מ"א ב'). בעל המזמור התייחס אל 'דל' כאל איש חולה,[1] ואילו רבי יונה התייחס למילה במשמעות של איש אביון.

לטענת הדרשן היה אמור להיות כתוב בפסוק 'אשר' נותן אל דל' ולא כפי שכתוב 'מַשְׂכִּיל אֶל דָּל'. לפי רבי יונה באה המילה ללמדנו כי אשרי המשכיל לעשות את מצוות הצדקה בשכל ובחוכמה שלא לבייש את מקבל הצדקה.[2]

בעל הסוגיה הדגים את הדרך שבה היה נוקט רבי יונה כדי לקיים דבריו. כאשר היה מזהה בן למשפחה חשובה ועשירה שירד מנכסיו, היה מספר לו על ירושה שהוא עתיד לקבל ומציע לו הלוואה כספית שתוחזר עם קבלת הירושה. לאחר קבלת הכסף היה מבהיר רבי יונה כי הכסף ניתן במתנה. יש להניח כי דרכו התבססה על ההנחה כי הקושי של העני הינו בקבלת הכסף, אך יקל עליו לקבל את הכסף שבידו כהלווה, ולאחר שהעני התרצה וקיבל, אמר לו שההלוואה הפכה למענק.

---