עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 130

 

מקבילות

ירושלמי שקלים פ"ה ה"ו דף מט ע"א עמ' 622

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

הסיפור מתאר עימות דרמטי בין רבי חנינא בר פפא לבין מנהיג הרוחות, היינו מנהיגם של השדים ושל המזיקים, היודע את תפקידו ואת מקומו ואף יודע תורה ופירושה.

רבי חנינא בר פפא נהג לתת צדקה בלילות,[3] כנראה, כדי לא לבייש את המקבלים.[4] פעם אחת פגש אותו מנהיג הרוחות ותבע ממנו להפסיק את פועלו, ואפשר שאף רצה להזיק לו.[5]

הוא פתח בדיבור כאחד האדם,[6] הציג את טיעונו כתלמיד חכם והתבסס על החוק בתורה 'לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ (דברים י"ט י"ד), ואף קבע באמצעות שאלה רטורית שכך לימד אותו רבי חנינא בר פפי עצמו. דרך השיח שלו מציגה מצב שבו הוא ורבי חנינא שווים, הוא אחראי לפעילות בלילה, ואילו רבי חנינא בר פפי לפעילות ביום, ואל לו לחכם להסיג את גבולו של מנהיג הרוחות. [7]

תשובתו של רבי חנינא בר פפי מתנהלת כשיח הלכתי, הוא הביא את הרישא של פסוק מספר משלי 'מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף...' (כ"א י"ד).משמע שמעשה רבי חנינא, מתן צדקה בסתר אמור לכופף ולבטל את רוגזו וכעסו של מנהיג הרוחות.[8] הפגישה הלילית ביניהם אינה מסתיימת בשיח של הבנה, כי מנהיג הרוחות בשומעו את דברי רבי חנינא בר פפי, רבו כביכול, ברח.

.

הסיפור מבטא מסר שכוחה של צדקה הוא גדול, וצדקה שניתנה בצנעה אף מונעת פעילות של רוח רעה ושל מזיקים.

---

[1] ראו דברים רבה (מהד' ליברמן) עמ' 36 הערה 10; ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשה לד ד עמ' תשעט

[2] סוקולוף, ערך 'כפי(2)' עמ' 266.

[3] הביטוי 'הוה מפליג מצוה' ללא ציון זמן מלמד כי נהג כך זמן ממושך.

[4] ראו פירושו של ידיד נפש על המקום.

[5] ראו סוקולוף, ערך 'מזיק', עמ' 298.

[6] על דימיונם של שדים לבני אדם ראו אבות דרבי נתן (מהד' שכטר), נוסחא א פרק לז, עמ' 58, וכן בבבלי חגיגה טז ע"א.

[7] דברי הרוח אינם פשוטו של מקרא. על פי הפשט מדובר בהסגת גבול של נחלה, כניסה לשטח אדמה של אחר, ואילו הרוח מפרשת שהלילה הוא נחלתו, והיום הוא נחלת האדם.

[8] רש"י על הפסוק. מן הראוי לומר כי הסברו של רבי חנינא בן פפי מובא בשמו של רבי יוחנן במדרש משלי (מהד' בובר) כ"א י"ד.