עניים בני טובים – אגדה ה פ"ח ה"ח (ה"ט בכ"י ליידן) דף כא ע"ב עמ' 112 |
|
מקור | תרגום |
אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין דפליג למסכינייא. | אבא בן (א)בא נתן לשמואל בנו פרוטות לחלק לעניים |
נפק ואשכח חד מסכן אכל קופד ושתי חמר. | יצא ומצא עני אחד אוכל בשר ושותה יין |
עאל ואמ' קומוי אבוי. | עלה ואמר לפני אביו |
אמ' ליה. | אמר לו |
הב יתיר. דנפשיה מרתיה. | תן לו יותר שנפשו (שהוא) מרה לו (בעוניו) |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 129 – 130
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
אבא בן אבא אביו של שמואל נתן לו פרוטות כדי לחלקן לעניים, אפשר כי ביקש בדרך זו לחנכו לקיים את המצווה. הבן נענה לאביו, אך פגש עני שאכל בשר ושתה יין, מאכלים המעידים שאינו עני.[1] משסיפר לאביו את שראה, ניתן לשער שהופתע לשמוע כי לדעת אביו יש לתת לאיש זה צדקה גדולה כדי שיקנה בשר ויין שעשויים לשחרר אותו מצערו ןמתסכולו הגדול על היותו עני.
תשובת האב מביעה באופן עקיף את עמדת חכמי ישראל שיש לקיים את הנאמר '...דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ' (דברים ט"ו ח'), היינו לתת לבן טובים שירד מנכזיו את אשר חסר לו כפי שהיה רגיל בעבר.[2]
[1] בשר ויין היו מאכל עניים. ראו ספרי דברים פרשת עקב פרשא לז, ד"ה והיה עקב (מהדורת פינקלשטין עמ' 71): 'כיצד אומר לה, אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן'.
[2] ראו הספרי המצוין כאן במקבילות.