header2

עניים שהיו בני טובים – אגדה א

פ"ח ה"ז (ה"ח בכ"י ליידן) דף כא ע"א עמ' 111 – 112

מקור תרגום
משפחת אנטבילא היתה בירושלם משפחת אנטבילא היתה בירושלים
והיתה מתייחסת שלארנן היבוסי. והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי
פעם אחת פסקו להן חכמ' שש מאות כיכרי זהב שלא להוציאן חוץ לירוש'. פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב שלא להוציאן חוץ לירושלים
דהוון דרשין. "בשעריך" "בשעריך" לרבות ירושלם. שהיו דורשים בשעריך בשעריך לרבות ירושלם.

 

עדי נוסח

כת"י וטיקן עמ' 129

 

מקבילות

תוספתא פאה (מהד' ליברמן)  פ"ד הי"א עמ' 58 (בשינויים)

ספרי דברים (מהד' פינקלשטין) פרשת ראה פיסקא קי עמ' 171 ופרשת כי תבוא פיסקא ש"ג עמ' 321  (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה נקשרת למשנה[1] שעניינה מתנות עניים.

בפתיחה מוצגת משפחת אנטבילא;[2] המשפחה נמנית על צאצאי ארנוה היבוסי שממנו קנה דוד קנה גורן כדי זבוח לאל ומאוחר יותר לשכן בו ארון הברית, ובנו שלמה בנה על שטח זה את בית המקדש.[3] המשפחה ירדה מנכסיה עד שהייתה זכאית למתנות עניים.

פעם אחת,[4] פסקו לה החכמים שש מאות כיכרי זהב,[5] מתנה גדולה ביותר.[6] 'שלא להוציאן סביר שבעבר, טרם נפלו מנכסיהם, חיו בני המשפחה ברווחה גדולה, ואפשר כי חכמים ופסקו להם מעשר עני גבוה משום שכיוונו ליבם לסיפא של הפסוק 'כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ' (דברים ט"ו ח'), היינו, מתן בהתאם לצרכים שלהם הורגלו בני האדם לפני שנעשו עניים.

בנוסף נאמר 'שלא להוציאן חוץ לירושלים'; מהניסוח לא ברור אם כוונת חכמים הייתה שמעשר העני לא יצא מחוץ לירושלים[7] או שבני המשפחה לא יצאו מחוץ לירושלים.[8]

הפוסקים נימקו את החלטתם כנשענת על חוק התורה; החובה לתת מעשר עני נאמרת בספר דברים פעמיים: 'מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ: וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה' (דברים י"ד כ"ח – כ"ט), ו'כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעו' (דברים כ"ו י"ב). בפסוקים כפשוטם המילה 'בִּשְׁעָרֶֽיךָ' באה לציין את המקום שבו יניחו את מעשר העני ויאכלו ממנו. חכמים דרשו את המילה 'בִּשְׁעָרֶֽיךָ' פעם אחת כפשוטה, ואולם הפעם השנייה באה לרבות את ירושלים. הכוונה שאף כי יוקר המחיה בירושלים גבוה, אין מוציאים ממנה את העניים, ונותנים להם שם מעשר עני כדי שיתפרנסו בה.



[1] פאה פ"ח מ"ז.

[2] לפי פירושו של ליברמן בתוספתא כפשוטה עמ' 186 צריל לקרוא נבלטה משפחה מהישוב נבלט שביהודה.על העיר נבלט מערי בנימין ראה פנחס נאמן,  אנציקלופדיה לגיאוגרפיה מקראית , חלק ג' עמ. 921 – 922. מציין את התוספתא בעניינינו

[3] ראו שמואל ב כ"ד י"ח – כ"ה, דברי הימים א כ"אכ"א – כ"ח ודברי הימים ב ג' א'.

[4] זהו ביטוי שמציין באירוע אחד, אפשר מציאותי.

[5] משקל עתיק למתכות; במידות בנות זמננו משקל הכיכר הוא 21.5 ק"ג (אבן שושן, ערך 'ב.ככר', עמ' 584.

[6] ואפשר כי יש כאן הגזמה.

[7] בספרי דברים נאמר: 'מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לחוצה לארץ', היינו, את המעשר. (ראו המקבילה ספרי דברים פיסקא קי וגם בפיסקא ש"ג, עמ' 321 ). וראו פירוט נוסחאות שבהם כתוב 'להוציאם' או 'להוציאו' בתוספתא כפשוטה א', עמ' 187.

[8] 'ולרבות ירושלם שאותן היושבין בתוכה שלא להוציאם לחוץ ושם יתנו להם פרנסתם...' (הפני משה על הדף ד"ה דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבות ירושלם)..