header2

מתנות עניים – אגדה ב

פ"ח ה"א דף כ ע"ד עמ' 109

מקור תרגום
פרט ובעוללות בפרט ובעוללות
משילכו העניים בכרם ויבואו ". משילכו העניים בכרם ויבואו
ולא תנינן נמושות. ולא שנינו נמושות
על ידי שהן (באין) חביבין הן באין על אתר. על ידי שהן חביבין הן באים על אתר 
"ובזתים משתרד רביעה שנייה". ובזיתים משתרד רביעה שנייה
ולא תנינן נמושות. ולא שנינו נמושות
מפני {שהן} <שהיא,> צינה ואינן יוצאין אלא בחורים. מפני שהן צינה ואינן יוצאין אלא בחורים

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 127.

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נשאל מתי מתנות העניים שבשדה, בכרם ובמטע הזיתים נעשות הפקר, וכל אדם מותר בהן. והתשובה: בשדה – 'משילכו הנמושות';[2] בכרם – 'משילכו העניים ויבואו', כלומר, לאחר שהעניים הלכו וחזרו שוב, היו במקום פעמיים; במטע הזיתים – "לאחר הרביעה השנייה", כלומר אחרי העונה השנייה של גשם היורה.[3]

עניינה של האגדה הוא בירור הסיבה לשוני בין ההלכה ביחס ללקט בשדה לבין ההלכה ללקט בכרם וובמטע הזיתים. מדוע אין לאפשר לכול אדם ללקוט אחרי שהנמושות ליקטו.

הסברו של בעל האגדה מתבסס על מציאות החיים המחייבת הלכה שונה לכל סוג של יבול:

-          ענבי הכרם חביבים על בני אדם, לכן העניים באים ולוקחים אותם מוקדם בזריזות, והם עושים זאת פעמיים כדי לקחת את המירב.[4]

-          זיתים נלקטים לאחר ירידת עונת היורה השנייה,[5] וכיוון שמזג האוויר קר רק הצעירים יוצאים ללקט את הזיתים.



[1] 'מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו ובזיתים משתרד רביעה שנייה אמר רבי יהודה והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות' (פאה פ"ח מ"א).

[2] להסבר 'נמושות' ראו לעיל באגדה נמושות פ"ח ה"א דף כ ע"ד עמ' 109

[3] היורה נחלק לשלוש עונות של גשמים, כל עונה נקראת רביעה מלשון רביצה והפראה. הגשם רובץ על הקרקע ומפרה אותה..

[4] לפי הפני משה על המקום, הצעירים הם שבאים לכרם פעמיים, לעומתו בעל עלי תמר מפרש כי הכוונה לזקנים שבגלל חיבתם לענבים מקדימים לבוא ולקחת את המירב.

[5]ראה הפני משה על המקום

על זמנה בחודש חשוון ראה תוספתא מסכת תעניות פרק א' הלכה ג'(מהדורת ליברמן עמ'.323