עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 127.

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נשאל מתי מתנות העניים שבשדה, בכרם ובמטע הזיתים נעשות הפקר, וכל אדם מותר בהן. והתשובה: בשדה – 'משילכו הנמושות';[2] בכרם – 'משילכו העניים ויבואו', כלומר, לאחר שהעניים הלכו וחזרו שוב, היו במקום פעמיים; במטע הזיתים – "לאחר הרביעה השנייה", כלומר אחרי העונה השנייה של גשם היורה.[3]

עניינה של האגדה הוא בירור הסיבה לשוני בין ההלכה ביחס ללקט בשדה לבין ההלכה ללקט בכרם וובמטע הזיתים. מדוע אין לאפשר לכול אדם ללקוט אחרי שהנמושות ליקטו.

הסברו של בעל האגדה מתבסס על מציאות החיים המחייבת הלכה שונה לכל סוג של יבול:

-          ענבי הכרם חביבים על בני אדם, לכן העניים באים ולוקחים אותם מוקדם בזריזות, והם עושים זאת פעמיים כדי לקחת את המירב.[4]

-          זיתים נלקטים לאחר ירידת עונת היורה השנייה,[5] וכיוון שמזג האוויר קר רק הצעירים יוצאים ללקט את הזיתים.

---