עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 126

 

מקבילות

ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ג דף נו ע"ב עמ' 306

ירושלמי יבמות פ"ז ה"ג דף ח ע"א עמ' 861

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

בעקבות המשנה[2] עוסקת הסוגיה בדיני כרם רבעי.[3] במסגרת הדיון שאל רבי ירמיה את רבי זעירא מהו דין פירות רבעי, האם הם חייבים במעשרות. עניינו בתשובתו של רבי זעירא שהובאה בשמו של רבי יהושע בן לוי.[4]

התשובה פותחת באמירה "לא סוף דבר בהלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה..." משמע התשובה באה ללמדנו כלל הישים לא רק להלכה זו אלא גם להלכות נוספות שלבית הדין יש ספק בפסיקתן. הדרך הנכונה לפסוק במקרים אלו היא לצאת ולראות מה הציבור נוהג, ולנהוג כמותו.

נמצא כי רבי יהושע בן לוי מציע, במקרים שבהם 'ההלכה רופפת' ובדרכי הפסיקה הרגילות אין אפשרות להגיע להכרעה הלכתית, כי אז ראוי שמנהג הציבור יהא הכלי להכרעה הלכתית.

---

[1] ראו הערוך השלם ערך כי (כרך ד עמ' 217)

[2] פאה פ"ז מ"ו: 'כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור בית הלל אומרים יש לו בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמם ובית הלל אומרים כולו לגת'.

[3] כרם רבעי או נטע רבעי משמעם רם או אילן פרי בשנה הרביעית לנטיעתם; אחרי שלוש שנים שבהם הפרי הוא עורלה ואסור למאכל, הפירות בשנה הרביעית הם קודש כפי שנאמר בתורה: 'וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהֹוָה' (ויקרא י"ט כ"ג – כ"ד). על הבעלים של עצי מאכל או של כרם להעלות את פירותיהם בשנה הרביעית לירושלים ולאוכלם שם כמעשר שני, או לפדותם אותם בכסף שיוציאוהו בירושלים על צורכי מזון.

[4] לפי מסורת אחרת הובאה התשובה בשם רבי אבין שאמר בשם רבי יהושע בן לוי.