צדיקותו של רבי חנניה פ"ז ה"ג (ה"ד בכ"י ליידן) דף כ ע"ב עמ' 107 |
|
מקור | תרגום |
ר' חנניה הוה מזבן דבש דדבוריין | רבי חנניה היה מוכר דבש של דבורים |
והוה ליה דבש דצליין. | והיה לו דבש של תאנים[1] |
<<חד זמן אתון לגביה חמריה. | פעם אחת באו אליו חמרים |
מילא [2] זבין [1] ידע ליה דבש דצלין,>>. | ומלא ידיעה מכר לו (להם) דבש תאנים |
בתר יומין עברון תמן. | אחרי ימים עברו שם |
אמ' לון. | אמר להם |
בגין לא מטעיא לכון | בגין (ש)לא להטעות לכם (אתכם) |
הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין יינון. | היו יודעים ההוא דבש שנתתי לכם של תאנים הוא |
אמרו ליה. | אמרו לו |
מיניה אנן בעי דו טב לעיבידתין. | מאותו (הדבש) אנו רוצים (שהוא) יותרדו טוב לעבודתנו |
ואפריש טימיתיה ובנא ביה בי מדרשא דציפורין. | והפריש שוויו ובנה בו בית מדרש של ציפורין |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 41 (חלקי)
כ"י וטיקן עמ' 125
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
האגדה נקשרת לקובץ העוסק בשבחה של תנובת הארץ, אך עיקרו של הסיפור הוא צדיקותו של רבי חנינא, ואגב כך מובן עד כמה דבש הפירות בארץ ישראל משובח.
רבי חנינא היה מוכר דבש מעולה של דבורים, באחת הפעמים נתן לקונים בטעות דבש, דבש פירות שזול במחירו מדבש הדבורים. כאשר הקונים חזרו אליו לקנייה נוספת סיפר להם רבי חנינא על טעותו אך ביקשו לקנות אותו הדבש שנית, וכנראה, גם באותו מחיר. עניין זה מתברר מההמשך, היות שמסופר כי את סכום הכסף שנוצר מההפרש שבין דבש התאנים למחיר דבש הדבורים הקדיש רבי חנינא להקמת בית מדרש בעירו ציפורין.
במרכז הסיפור עומדת דמותו של החכם, ואגב כך ניתן ללמוד על איכותו הגבוהה של דבש התאנים ועל מחירו הזול שבהם מתברכת ארץ ישראל.
[1] סוקולוף, ערך 'צליין', עמ' 465.