header2

 
בשבחה של תנובת ארץ ישראל – אגדה יד
פ"ז ה"ג (ה"ד בכ"י ליידן) דף כ ע"ב עמ' 107
מקור
תרגום
אמ'ר ר' שמעון בן חלפותא.
אמר רבי שמעון בן חלפתא
הוה מעשה שאמ' ר' יהודה לבנו בסיכנין.
היה מעשה שאמר רבי יהודה לבנו בסיכנין
עלה והבא לנו גרוגרות מן החבית.
עלה והבא לנו גרוגרות מן החבית
עלה והושיט ידו ומצאה שלדבש.
עלה והושיט ידו ומצאה של דבש
אמר לו.
אמר לו
אבא. שלדבש היא.
אבא של דבש היא
אמ' לו.
אמר לו
השקע ידיך ואת מעלה גרוגרות.
השקע ידיך ואתה מעלה גרוגרות
מעשה שאמ' רבי יוסי לבנו בציפורין.
מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורי[1]
עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה.
עלה והבא לנו גרוגרות מן העלייה
עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש.
עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש
 

 

עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 41 (חלקי)

כ"י וטיקן עמ' 125

 

מקבילות

ספרי דברים (מהד' פינקלשטין) פיסקא שטז עמ' 358 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור ואנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

האגדה התנאית משולבת בקובץ העוסק בשבחם של פירות ארץ ישראל. באגדה מתוארים שני אירועים שאירעו בביתם של תנאים:

א.      האירוע מובא בידי התנא רבי שמעון בן חלפתא שסיפר על מעשה בבית רבי יהודה. על פי המסופר רבי יהודה החזיק בביתו חבית תאנים יבשות. יש להניח כי לפני שהן הוכנסו לחבית לשמירה לאחר שעברו תהליך ייבוש באוויר הפתוח.[2] האב שלח את בנו להביא תאנים יבשות כדי לאוכלם, הבן עשה כדבריו, עלה וכשהושיט ידו לחבית כדי להוציא תאנים מצא אותה מלאה בדבש. הוא אמר זאת לאביו, והאב הציע לו להכניס את ידו עמוק יותר לתוך החבית, ואז ימצא בה את התאנים היבשות.

ב.      לא נמסר מי סיפר את האירוע השני, מכל מקום המעשה המתואר זהה לראשון אלא שמובא בו בתמציתיות.

שני האירועים מתארים מצב שאינו מציאותי, שכן תאנים יבשות אינן שורות בדבש, מכל מקום מובן שכוונת המספרים הייתה להבהיר כי הגרוגרות עסיסיות ומתוקות מאוד. ההגזמה שנקטו בתיאור נועדה להדגיש עד כמה משובחים הם פירות ארץ ישראל.



[1][1] ציפורין היא ציפורי, עיר הגדולה בגליל התחתון. היא מוקפת סביבה פוריה, וחכמים הפליגו מאוד בתיאור פוריותה (פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב', עמ' 368).

[2] תאנים מיובשות טובות למאכל לאורך זמן ארוך, לכן שמרו אותן כמזון בעת יציאה לדרך ארוכה ובבתים אולי לצורכי אירוח..